ספר 5 / פרק 9
פסקה 8 - המהות האנושית של הצדק
הסבר - חלק אחר חלק
"מעשים צודקים מתרחשים בין אנשים המשתתפים בדברים שטבעם טוב בפני עצמם, ויכולים להיות בהם יותר מדי או פחות מדי."
אריסטו אומר ש"מעשים צודקים" מתקיימים רק בין אנשים שעוסקים בדברים שהם טובים מטבעם – כמו משאבים, הזדמנויות או מידות טובות. עם זאת, לבני אדם יש יכולת להחזיק יותר מדי או פחות מדי מהדברים הטובים הללו. למשל, חלוקה הוגנת של עושר או כבוד היא הגיונית, מכיוון שדברים אלו יכולים להצטבר בכמות מופרזת אצל חלק, או להיעדר לחלוטין אצל אחרים. הצדק מבטיח חלוקה מאוזנת של אותם דברים טובים, כך שאף אחד לא יסבול מחוסר קיצוני או מעודף מוגזם.
"כי ישנם יצורים מסוימים (למשל, כנראה האלים) שאינם יכולים לקבל מהם יותר מדי, ולעומתם ישנם כאלה שהם רעים ללא תקנה, שעבורם אפילו החלק הקטן ביותר מהם אינו מועיל, אלא שכל הדברים הטובים הללו מזיקים להם."
אריסטו מסביר כאן שהמושג של צדק ו-"הדברים הטובים" הנוגעים לו נוגעים בצורות שונות לסוגים שונים של ישויות. למשל, יש ישויות כמו האלים, שהן מושלמות ועל-אנושיות – הן אינן יכולות "להפריז" בדברים הטובים, משום שהטבע שלהן כבר שלם ובלתי משתנה. הן אינן כפופות לעודף או חוסר במובן משמעותי.
לעומת זאת, ישנם אנשים שהם "רעים ללא תקנה," כלומר, אופיים כל כך מושחת עד שאפילו ההשתתפות הקטנה ביותר ב"דברים הטובים" (כמו מעלות מוסריות או אפילו טובות חומריות) הופכת למזיקה או מנוצלת לרעה. במקום לשפר אותם, הדברים הטובים הללו גורמים להם להחמיר, משום שאין להם את התשתית המוסרית להשתמש בהם בצורה נכונה. אנשים אלו מסלפים את מה שטוב והופכים אותו למזיק בשל טבעם הפגום.
לכן, אריסטו מציין שצדק – במובן של חלוקה או ניהול נכון של "הדברים הטובים" – אינו חל באותו אופן על ישויות מושלמות (כמו האלים) או אנשים חסרי תקנה. הצדק פועל בעיקר בתחום האינטראקציה האנושית והמגבלות האנושיות.
"בעוד שלחלק מהאנשים הם מועילים רק עד גבול מסוים; ולכן הצדק הוא במהותו דבר אנושי."
אריסטו טוען כי צדק הוא מושג שהוא במהותו אנושי, מושרש במורכבות של הטבע והיחסים האנושיים. בעוד שחלק מהדברים הטובים (כמו עושר, כבוד, עונג או משאבים) מועילים לרוב האנשים עד לנקודה מסוימת, הם עשויים להפוך למזיקים אם משתמשים בהם באופן קיצוני או מעניקים אותם לאנשים הלא נכונים. לדוגמה, יותר מדי עושר עשוי להוביל לחמדנות, או שעונג רב מדי עלול להוביל להתמכרות. באותה מידה, אנשים שהם "רעים באופן בלתי ניתן לתיקון" לא ייהנו כלל מהדברים הטובים הללו, כיוון ששימושם בהם עלול לגרום לנזק.
מצד שני, ישויות כמו האלים (על פי תפיסתו של אריסטו) חורגות מההגבלות האנושיות ואינן יכולות "להגזים" במה שטוב - הם מתקיימים במצב של איזון מושלם.
מכיוון שהצדק מתמקד בחלוקה הוגנת ומאוזנת של הדברים הטובים הללו, הוא עוסק במגבלות ובצרכים האנושיים באופן ייחודי. לכן, אריסטו מסיק כי צדק הוא תופעה אנושית במהותה, הקשורה לחסרונות ולשיקול הדעת המוסרי המאפיינים את חיי האדם. מדובר במציאת "המידה הנכונה" עבור בני אדם שיכולים לחוות גם עודף וגם חוסר.