ספר 5 / פרק 10
פסקה 1 - ההוגן והצודק ביחס לצדק
הסבר - חלק אחר חלק
"הנושא הבא שלנו הוא ההגינות והצודק (to epiekes), וכן היחסים שלהם עם הצדק והצודק."
כאן אריסטו מציג נושא חדש: ההגינות (to epiekes) וההוגנות. הוא מבקש לבחון כיצד רעיונות אלו קשורים לצדק ולצודק. למעשה, הוא שואף להבהיר האם הגינות וצדק הם אותו הדבר, קשורים זה לזה באופן הדוק, או שונים באופן מהותי. הדבר מסמן דיון חשוב על הגינות וגמישות ביישום חוקים, שאותם הוא רואה כקשורים עמוקות למושג הצדק, אך אולי שונים ממנו בדרכים מסוימות.
"שהרי בבחינה מתברר שהם אינם זהים לגמרי אך גם לא שונים באופן מוחלט באופן כללי; ולעיתים אנו משבחים את המנהג ההוגן ואת האדם ההוגן (עד כדי כך שאנו משתמשים במונח "הוגן" לשבח גם במקרים של מעלות אחרות, במקום "טוב", כשהכוונה היא שמשהו טוב יותר כי הוא הוגן)."
אריסטו מתעמק במושג ההוגנות (צדק הוגן) ובקשר שלו לצדק. הוא מציין שההוגנות והצדק קרובים זה לזה, אך אינם זהים לחלוטין - ובאותה מידה גם אינם נפרדים לחלוטין. הוא מדגיש שלעיתים אנו משבחים אנשים או מעשים כ"הוגנים" בצורה שמרמזת שזה אפילו טוב יותר מאשר פשוט להיות צודק. למעשה, כינוי מישהו או משהו "הוגן" לעיתים רומז על שכבה נוספת של טוב, משהו שהוא מעבר למה שנחשב רק "צודק". אריסטו אף מציע שבמקרים מסוימים משתמשים במונח "הוגן" כשבח גבוה יותר גם עבור מעלות אחרות, כמו נדיבות או טוב לב, מכיוון שהוא מבטא רמה יוצאת דופן של טוב.
"לפעמים, כשאנו מנסים לחשוב על כך בצורה רציונלית, זה נראה מוזר אם מה שנחשב כהוגן (הנוטה לצדק), שהוא דבר שונה מהצדק עצמו, עדיין נחשב לשבח. כי או שהצדק או ההגינות אינם טובים, אם הם שונים, או שאם שניהם טובים, הרי שהם בעצם אותו הדבר."
אריסטו צולל כאן לתוך חידה פילוסופית מעניינת. הוא דן בטבעו של מה שנחשב "הגינות" (גמישות או צדק בהתאמת החוק למצבים שונים) וכיצד זה קשור ל"צדק" (העיקרון הרחב יותר של מה שנכון וחוקי). הוא מצביע על קונפליקט:
- אם ההגינות שונה מהצדק, מדוע היא עדיין נחשבת טובה ומעוררת שבח? הרי אנו מניחים שגם הצדק הוא טוב. אם הם שונים, האם זה אומר שאחד מהם פחות טוב, או שאינו טוב בכלל?
- אם הגינות וצדק הם שניהם טובים, אז האם זה אומר שהם למעשה אותו הדבר? אך אם כן, מדוע בכלל אנו מבחינים ביניהם?
בקצרה, אריסטו מאתגר אותנו לחשוב איך שני מושגים שנראים נפרדים—צדק והגינות—יכולים להיות שניהם נחשבים טובים, ועדיין להישאר מובחנים זה מזה. זהו סוג של ניסיון לבחון אם יש חיבור עמוק יותר או חפיפה בין המושגים שלא נראית לעין מיד.