ספר 5 / פרק 9
פסקה 5 - תפקיד המחלק בצדק
הסבר - חלק אחר חלק
"ברור גם שהמפזר (המחלק) פועל בצורה לא צודקת, אך לא תמיד האדם שמקבל את החלק העודף הוא זה שפועל באי צדק. זאת משום שהמעשה הלא צודק מיוחס לא לזה שמקבל אותו, אלא לזה שמבצע את המעשה הלא צודק מרצון חופשי, כלומר לאדם שהיה המקור לפעולה. במקרה זה, המקור טמון במפזר, ולא במקבל."
כאן אריסטו מבהיר שהאחריות למעשים בלתי צודקים תלויה במי בוחר בכוונה תחילה להתחיל את המעשה הלא צודק. במקרה של חלוקה לא הוגנת של טובין או משאבים, האדם שאחראי על קבלת ההחלטה (המחלק) הוא זה שפועל בחוסר צדק. המקבל, גם אם הוא מקבל יותר מהחלק ההוגן שלו, לא בהכרח פועל בחוסר צדק, כיוון שהוא לא יצר באופן פעיל את המצב הבלתי הוגן. במילים אחרות, המחלק הוא זה שבעל הרצון המודע והסמכות לבצע את המעשה הלא צודק, ולכן האחריות המוסרית מוטלת עליו.
"שוב, מכיוון שהמילה 'לעשות' היא רב-משמעית, וישנו מובן שבו ניתן לומר שדברים דוממים, או יד, או משרת שממלא הוראה, מבצעים הרג, האדם שמקבל חלק יתר על המידה אינו פועל בצורה בלתי-צודקת, אף על פי שהוא 'עושה' את מה שאינו צודק."
אריסטו מדגיש את המורכבות של המושג "לעשות" משהו לא צודק. הוא מציין שכשמישהו מעורב במצב לא הוגן או מרוויח ממשהו שאינו צודק, זה לא אומר בהכרח שהוא פעל בצורה לא צודקת. לדוגמה, במקרה של אדם שמקבל חלק מופרז ממשהו, הוא עשוי להיות מעורב בתוצאה לא הוגנת, אבל הוא לא בהכרח גרם לה או בחר בה – ולכן הוא לא נושא באחריות לאי-הצדק.
כדי להמחיש זאת, אריסטו משתמש בדוגמאות כמו חפץ דומם, יד של אדם, או אפילו משרת שמבצע פקודות. מבחינה טכנית, הם עשויים "לבצע" פעולה (כמו להרוג מישהו), אבל הם לא המקור להחלטה או לכוונה שעומדת מאחורי המעשה. האדם או הגורם שעומד מאחורי הפעולה הוא זה שנושא באחריות. באותו אופן, במקרה של חלוקה לא הוגנת, מי שפועל בצורה לא צודקת הוא המפיץ – זה שמקבל את ההחלטה – ולא בהכרח זה שמסתיים עם החלק המופרז.