אתיקה

אריסטו מסביר שהמידות הטובות, או תכונות האופי שמובילות לחיים טובים, מתחלקות לשני סוגים עיקריים: מידות אינטלקטואליות ומידות מוסריות.

- מידות אינטלקטואליות קשורות למחשבה, להבנה ולהיגיון. הן כוללות דברים כמו חוכמה פילוסופית (חשיבה מופשטת וברמה גבוהה על טבע הדברים), הבנה (תפיסת האמת) וחוכמה מעשית (היכולת לקבל החלטות טובות במצבים מעשיים). מידות אלו עוסקות בחשיבה מעמיקה ובפיתוח הידע.

- מידות מוסריות, לעומת זאת, נוגעות לאופי ולהתנהגות – האופן שבו אנו פועלים ונוהגים כלפי אחרים. לדוגמה, נדיבות מתייחסת לדרך שבה אנו נותנים ומשתפים עם אחרים, בעוד שאיפוק עוסק בשליטה עצמית וריסון התשוקות שלנו.

בעיקרון, המידות האינטלקטואליות מעצבות את האופן שבו אנו חושבים, בעוד שהמידות המוסריות מעצבות את האופן שבו אנו פועלים. שתיהן מהוות מרכיבים מרכזיים בדרך להיות אדם טוב ומסופק. כאן אריסטו מניח את הבסיס לחקר ההבדלים בין שני סוגי המידות וכיצד הן תורמות לחיים טובים.

אריסטו מציין שכאשר אנו מתארים את אופיו של אדם (ביחס לתכונותיו המוסריות או האתיות), אנו לרוב מתמקדים בתכונות כגון מזג טוב, שליטה עצמית או מתינות. אלו הן תכונות התנהגותיות ורגשיות המשקפות כיצד אדם מנהל את עצמו ואת יחסיו עם אחרים.

עם זאת, אריסטו מציין שאנו גם משבחים תכונות כמו חוכמה, שהיא יותר קשורה לאיכויות מנטליות או אינטלקטואליות. למרות שחוכמה אינה בהכרח תכונה רגשית כמו מזג טוב או מתינות, היא עדיין מייצגת "מצב נפשי" מסוים שאנו מעריכים.

במהותו, הוא אומר שהמידות הטובות (המאפיינים שאנו מחשיבים כראויים להערכה) יכולות להשתייך לחלקים שונים בתוכנו—חלקן עוסקות ברגשות ובמעשים שלנו, ואחרות באופן שבו אנו חושבים ומבינים. אך כל תכונה ראויה לשבח, בין אם היא רגשית ובין אם היא אינטלקטואלית, נחשבת למידה טובה משום שהיא תורמת לחיים טובים ולהשגת חיים ראויים.

אריסטו מדגיש שהמידות הטובות אינן קשורות רק למה שאנו עושים, אלא גם לאיך שאנו חושבים וניגשים לחיים.