ספר 5 / פרק 7
פסקה 2 - ההבחנה בין צדק לאי-צדק
הסבר - חלק אחר חלק
"יש הבדל בין הפעולה הלא-צודקת לבין מה שהוא לא-צודק, ובין הפעולה הצודקת לבין מה שהוא צודק; שכן דבר יכול להיות לא-צודק מטבעו או מכוח חוק."
אריסטו מצביע כאן על הבחנה חשובה. הוא למעשה אומר שעלינו להבדיל בין משהו שהוא במהותו לא הוגן או שגוי ("עוול") לבין הפעולה עצמה של ביצוע מעשה לא הוגן או שגוי ("מעשה עוולה"). הרעיון הוא ש"מה שהוא עוול" מתייחס לאיכות או לתכונה של דבר שהוא עוול—בין אם מדובר בעוול מטבעו (כמו לפגוע במישהו) או בעוול שנובע מחוקים והסכמות אנושיות (כמו הפרת חוק ספציפי). לעומת זאת, "מעשה עוולה" מתייחס לרגע שבו מישהו בפועל מבצע פעולה שהיא עוולה. באופן דומה, בכל הנוגע לצדק, יש הבדל בין העקרון האתי של מה שצודק וטוב לבין המעשה הממשי של יישום או מרדף אחרי הצדק. הבחנה זו מכירה בכך שמשהו לא צודק קיים כרעיון עוד לפני שמישהו פועל להוציא אותו לפועל.
"דבר זה עצמו, כאשר הוא נעשה, הוא מעשה של עוול, אך לפני שהוא נעשה, עדיין אינו מעשה אלא רק דבר בלתי צודק."
אריסטו מבדיל בין מה שהוא בלתי צודק מטבעו או לפי הגדרה (מושג או פעולה פוטנציאלית), לבין מעשה של אי-צדק (פעולה בלתי צודקת שבוצעה בפועל). במילים פשוטות, ניתן להגדיר משהו כבלתי צודק באופן עקרוני או לפי כלל, אך הוא לא הופך למעשה של אי-צדק עד שמישהו מבצע אותו למעשה. לפני שהפעולה מתרחשת, ניתן לתייג אותה כבלתי צודקת באופן תיאורטי או כטעות, אך היא רק הופכת ל"מעשה של אי-צדק" ברגע שהיא מתממשת בפועל.
הבחנה זו חשובה משום שאריסטו מנסה לנתח את מושג הצדק לא רק כרעיון או כלל, אלא גם כפי שהוא מתבטא במעשים ובהתנהגות אנושית. במילים אחרות, הוא מדגיש את המרחק שבין הפוטנציאל למעשה עוולה לבין הביצוע הממשי של עוולה במציאות.
"כך גם בנוגע לפעולה של צדק (אם כי המונח הכללי מתאים יותר ל"פעולה צודקת", בעוד "פעולה של צדק" מיוחס יותר לתיקון של פעולה בלתי צודקת)."
בקטע זה, אריסטו מדגיש הבחנה עדינה במונחים הקשורים לצדק. הוא מציין שהמונח "פעולה צודקת" הוא דרך כללית יותר להתייחס לכל פעולה שמתיישרת עם צדק או הגינות. לעומת זאת, הביטוי "מעשה צדק" הוא ספציפי יותר, ומתייחס בדרך כלל לפעולות שמתקנות או מתמודדות עם מקרה של אי-צדק. למעשה, בעוד שכל "מעשה צדק" הוא סוג של "פעולה צודקת", לא כל "פעולה צודקת" עוסקת בתיקון עוול – היא עשויה להיות פשוט פעולה שמקדמת הגינות או מצייתת לחוקים ראויים. הבחנה זו יוצרת את הבסיס לחקירה של היישומים הרחבים והמצומצמים יותר של צדק בהתנהגות האנושית.
"כל אחד מאלה צריך להיבחן מאוחר יותר בנפרד, תוך התייחסות לטבע ולכמות הסוגים שלו וכן לאופי הדברים שבהם הוא עוסק."
אריסטו בעצם אומר שצדק ועוול, כקונספטים רחבים, כוללים "מינים" או "סוגים" שונים שיש ללמוד אותם באופן פרטני. הוא מצביע על כך שגם מעשים צודקים וגם מעשים בלתי צודקים פועלים בדרכים שונות ומעורבים בנסיבות או קטגוריות שונות, וקטגוריות אלו ראויות לניתוח מעמיק ונפרד.
במילים אחרות, לא כל צורה של צדק או עוול היא זהה – הן משתנות בהתאם להקשר, לפעולה ולעקרונות המעורבים. כדי להבין את הרעיונות הללו בצורה מלאה, אריסטו מתכנן לפרק אותם בהמשך לסוגים הספציפיים שלהם ולחקור את המאפיינים והמצבים של כל אחד מהם. אפשר לומר שזה דומה לאמירה: "אי אפשר להתייחס לכל הצדק או העוול כמשהו אחד; יש להם צורות שונות, ואנחנו צריכים להעמיק כדי להבין אותם כראוי."