אתיקה

אריסטו מסביר כי צדק פוליטי, השולט על החיים בתוך קהילה או מדינה, ניתן לחלוקה לשני סוגים: צדק טבעי וצדק חוקי.

- צדק טבעי מתייחס לעקרונות שאמתיים בכל מקום ובכל זמן, ללא קשר למה שאנשים חושבים או מחליטים. אלו הן אמיתות בסיסיות שאינן תלויות בדעה אנושית או בתרבות, ונשארות קבועות בכל מקום. לדוגמה, הכלל "זה לא נכון לפגוע באחרים ללא סיבה מוצדקת" יכול להיחשב כצדק טבעי, מכיוון שהוא תקף אוניברסלית בחברות אנושיות.

- צדק חוקי, לעומת זאת, נובע מחוקים או כללים שאנשים יוצרים. חוקים אלה אינם הכרחיים או אוניברסליים מעצם טבעם, אך הם מחייבים ברגע שהם נקבעים. לדוגמה, החלטות כמו "פדיון אסיר יהיה בסכום מסוים (מינה)" או "יש להקריב עז במקום שני כבשים" הן דוגמאות לצדק חוקי. חוקים או כללים אלה משתנים בהתאם למקום, זמן או נסיבות, מכיוון שהם מבוססים על הסכמה או מוסכמה ולא על אמת אוניברסלית.

אריסטו מביא דוגמאות שמראות כי צדק חוקי כולל החלטות אנושיות שיכולות היו להיות שונות, אך מקבלות תוקף ברגע שהן "נקבעות" כחוק. חוקים כמו כיבוד דמות היסטורית מסוימת (ברסידס, במקרה הזה) או מדיניות מסוימת שנקבעה למקרים ייחודיים נופלים לקטגוריה זו. בקצרה, צדק טבעי הוא אוניברסלי ובלתי משתנה, בעוד צדק חוקי הוא מקומי, מעשי וגמיש.

בחלק זה, אריסטו מתייחס לאי-הבנה נפוצה שקיימת אצל כמה אנשים בנוגע לצדק. אנשים אלה סבורים שכל הצדק מבוסס אך ורק על מוסכמות אנושיות, כלומר שהוא יצירה של חברות אנושיות ונתון לשינוי. הם חושבים כך משום שהם שמים לב שמה שנחשב "צודק" משתנה לעיתים בין חברות ונסיבות, בניגוד לתופעות טבע (כמו שריפה של אש) אשר עקביות בכל מקום. לדוגמה, האש שורפת באותו אופן "גם כאן וגם בפרס," מה שמראה שהיא כפופה לחוקי טבע בלתי משתנים, בעוד שהשקפות אנושיות על צדק נראות גמישות ומשתנות. אריסטו, עם זאת, מבקר את ההשקפה הפשטנית הזו, וטוען שלמרות שחלק מהצדק נובע באמת מחוקים וממנהגים אנושיים, יש גם צדק שהוא טבעי, שקיים באופן עצמאי מהחלטות אנושיות.

אריסטו מתייחס לדיון על השאלה האם הצדק מבוסס כולו על חוקים טבעיים שנותרים קבועים בכל מקום, או על חוקים שנוצרו על ידי האדם ושונים בתרבויות שונות. הוא טוען שהנושא אינו שחור-לבן. אמנם יש משהו מולד או טבעי בכמה היבטים של הצדק – דברים שנראים "צודקים" באופן אוניברסלי מטבעם – אך גם היבטים אלה יכולים להשתנות בעולם האנושי. לעומת זאת, הוא מציע שבתחום האלים (בהנחה שהם מושלמים), הצדק עשוי להישאר בלתי משתנה. עם זאת, עבור בני האדם, אפילו צדק טבעי יכול להתאים את עצמו לאורך זמן או בהתאם להקשר, למרות שהוא שונה מחוקים שנעשו באופן מלאכותי על ידי האדם, אשר תלויים בהסכמות תרבויות או חברתיות.

אריסטו מסביר שניתן להבחין בין שני סוגים של צדק: צדק שמבוסס על הטבע וצדק שנוצר על ידי חוקים ומוסכמות אנושיים. אף על פי ששני סוגי הצדק יכולים להשתנות במובנים מסוימים, אנחנו עדיין יכולים לזהות איזה מהם שייך ל"טבע" ואיזה נובע מהסכמות חברתיות או חוקיות. למשל, צדק טבעי נושא אופי של אמת אוניברסלית, בעוד צדק חוקי או מסורתי תלוי בהחלטות אנושיות ומשתנה בין תרבויות וחברות שונות.

אריסטו מבצע כאן השוואה כדי להבהיר את ההבדל בין מה ש"טבעי" לבין מה ש"מוסכם" או מעוצב על ידי נסיבות. הוא משתמש בדוגמה של יד ימין, שהיא באופן טבעי חזקה יותר מיד שמאל. זו תצפית ביולוגית על בני אדם: רוב האנשים משתמשים בעיקר ביד ימין. עם זאת, באמצעות מאמץ ואימון, ניתן להפוך לאדם אמבידקסטרי, כלומר מי שמסוגל להשתמש בשתי הידיים באותה מידה של מיומנות.

הנקודה הרחבה שהוא מדגיש היא שדברים שמושרשים ב"טבע" (כמו הדומיננטיות הטבעית של יד ימין) יכולים עדיין להיות מושפעים או משתנים על ידי הרגלים, החלטות ומעשים אנושיים. באופן דומה, כאשר מדובר בצדק, ישנם היבטים שהם טבעיים ואוניברסליים, אך אחרים מעוצבים ומשתנים על פי מנהגים, חוקים או הסכמות של חברה מסוימת. שני ההיבטים – הטבעי והמוסכם – יכולים להתקיים יחד, אך הם פועלים בדרכים שונות.

בחלק הזה, אריסטו משווה את מושג הצדק שנוצר על ידי מוסכמות אנושיות (חוקים, מנהגים או כללים) לדרך שבה אנחנו מודדים דברים כמו יין או דגן. בדיוק כפי שגודל המדידה יכול להשתנות בהתאם להקשר — למשל, להיות גדול יותר בשווקים סיטונאיים וקטן יותר בחנויות קמעונאיות — כך גם הצדק המבוסס על תקנות אנושיות (מה שנחשב להוגן או חוקי) יכול להשתנות בהתאם למצב, למקום או לחברה. סוג כזה של צדק אינו אוניברסלי משום שהוא מתכוונן לפי מה שהוא מעשי או נחוץ בנסיבות מסוימות, בניגוד לצדק הטבעי שאריסטו מרמז עליו, שיש לו אופי עקבי ואוניברסלי יותר.

אריסטו מסביר ש"צדק" יכול לנבוע משני מקורות עיקריים: הטבע והחלטות אנושיות (או חוקים המיושמים על ידי החברה). הצדק שמקורו בחוקים אנושיים—אותם חוקים שנקבעים ומיושמים על ידי אנשים—משתנה בין קהילות, תרבויות וממשלות שונות, משום שלחברות יש פרספקטיבות, מסורות ומערכות פוליטיות (חוקות) שונות. מה שחברה אחת רואה כצודק עשוי להיות שונה מאוד ממה שחברה אחרת סבורה.

עם זאת, אריסטו מציג את הרעיון שישנו סטנדרט טבעי אחד של צדק, שיהיה הטוב ביותר באופן אוניברסלי. המשמעות היא שבעוד שצדק שנוצר על ידי בני אדם משתנה ממקום למקום, קיים מושג של צדק הקשור לסדר הטבעי של העולם—משהו מובנה ואוניברסלי—שנעלה על כל השינויים וההבדלים האנושיים. "הצדק הטבעי" הזה יהיה הצורה האידיאלית והאולטימטיבית של צדק, גם אם לעיתים קרובות החוקים האנושיים אינם תואמים לו.

אריסטו מסביר את הקשר בין עקרונות כלליים (אוניברסליים) לבין פעולות או כללים ספציפיים (פרטיים) בכל הנוגע לצדק ולחוק. ניתן לחשוב על "אוניברסליים" כרעיונות או מושגים כוללים, כמו הוגנות או שוויון, שמחילים על מגוון רחב של מצבים. "פרטיים," לעומת זאת, הם המקרים או הפעולות הספציפיות שמבטאים את הרעיונות האוניברסליים הללו, כמו חוקים מסוימים או החלטות שנעשות במקרים מסוימים.

הוא אומר שבזמן שישנם הרבה פעולות או חוקים ספציפיים (הפרטיים), כולם מחוברים לרעיון או עיקרון מרכזי אחד (האוניברסלי). לדוגמה, יכולים להיות חוקים שונים הנוגעים לתנועה בדרכים (הפרטיים), אך כולם קשורים לרעיון האוניברסלי של שמירה על בטיחות וסדר בכבישים.

בעצם, אריסטו מצביע על כך שהצדק והחוק נחלקים לעיקרון אוניברסלי שמנחה אותם ולדרכים הרבות שבהן עיקרון זה מיושם בפועל. כל פעולה או חוק ספציפיים מייצגים ביטוי של הרעיון האוניברסלי הרחב יותר של צדק.