ספר 5 / פרק 6
פסקה 1 - הבחנה בין מעשים בלתי צודקים לבין להיות אדם בלתי צודק
הסבר - חלק אחר חלק
"מאחר שהתנהגות בלתי צודקת אינה מחייבת בהכרח שהפועל עצמו הוא אדם בלתי צודק, עלינו לשאול אילו סוגים של מעשים בלתי צודקים מעידים על כך שהעושה הוא בלתי צודק ביחס לכל סוג של אי-צדק, למשל גנב, נואף או שודד."
בחלק זה, אריסטו מציין הבחנה חשובה: העובדה שמישהו מבצע מעשה לא צודק, אינה אומרת בהכרח שהוא אדם לא צודק במהותו. הוא מעודד אותנו לבחון אילו סוגים ספציפיים של מעשים לא צודקים מעידים על כך שאדם הוא לא צודק במהותו (כלומר, בעל אופי לא צודק), להבדיל מפשוט קבלת החלטה גרועה או ביצוע מעשה לא צודק בנסיבות מסוימות.
הוא משתמש בדוגמאות כמו גנב (מישהו שגונב), נואף (מישהו שמקיים מערכת יחסים מחוץ לנישואים), או שודד (פורע חוק או פושע). הוא מזמין אותנו לחשוב לעומק האם ביצוע מעשים אלה בהכרח מגדיר את אופיו של האדם – או שיש גורמים נוספים שיש לקחת בחשבון כאשר מתייגים מישהו כ"לא צודק" באופן כללי. הבחנה זו חשובה משום שאריסטו מתעניין מאוד בשאלה אם המעשים של אדם הם תוצאה של כוונה ובחירה מודעת, או אם הם עשויים לנבוע מגורמים אחרים, כמו רגש או נסיבות.
"ודאי שהתשובה אינה תלויה בהבדל בין סוגים אלו. שהרי אדם עשוי לשכב עם אישה גם כאשר הוא יודע מי היא, אך שורש מעשהו עשוי להיות לא מתוך בחירה מודעת אלא מתוך תשוקה."
אריסטו מדגיש כאן שלשאלה האם פעולה מסוימת הופכת אדם לבלתי צודק באמת תלוי לא רק בפעולה עצמה אלא גם בכוונה שמאחוריה. הדוגמה שהוא נותן היא של אדם ששוכב עם אישה, כשהוא מודע לחלוטין לזהותה. אולם, אם המעשה נבע מתשוקה עזה ולא מבחירה מחושבת ומכוונת, ייתכן שהוא פעל באופן בלתי צודק, אך אין לראות בו אדם בלתי צודק במהותו. במילים אחרות, ההבחנה היא האם המעשה נבע מכשל מוסרי מכוון או רק מרגע חולשה שהתעורר תחת השפעת רגשות.
"הוא פועל בעוול, אך אינו אדם עוול; לדוגמה, אדם אינו גנב, אף על פי שגנב, ואינו נואף, אף על פי שזנה; וכך זה נכון גם בשאר המקרים."
כאן אריסטו מבדיל בין מעשים של אי-צדק לבין היותו של אדם בלתי צודק באופיו, הבחנה שהיא משמעותית בהבנתו את המוסר והאופי. הוא טוען שאפשרי שמישהו יבצע מעשה בלתי צודק—כמו גניבה או ניאוף—בלי שהמעשה הזה יגדיר אותו בהכרח כאדם בלתי צודק במהותו או כ"גנב" או "נואף" לפי אופיו.
ההבחנה מתבססת על הרעיון של כוונה ובחירה. אם אדם מבצע את המעשים הללו מתוך תשוקה רגעית, דחף או בורות, במקום מתוך בחירה מושכלת ומתוך כוונה מודעת, ייתכן שהוא לא בלתי צודק כאדם. עבור אריסטו, להיות בלתי צודק משמעו פיתוח נטייה עמוקה ומתמשכת לבחור באופן מכוון לפעול באי-צדק. מעשה בודד, גם אם אינו נכון, לא בהכרח מעיד על כך שמישהו מאופיין בכך כתכונה בסיסית של אופיו. הדבר מדגיש את ההבדל בין פעולות מבודדות לבין המצב המוסרי העמוק של האדם.