אתיקה

אריסטו מציין כי יש אנשים, בעיקר הפיתגוראים, שסברו שניתן להבין צדק מושלם פשוט כהדדיות. במילים אחרות, הם הזדהו את הצדק עם הרעיון של להחזיר בדיוק את מה שקיבלת—בין אם מדובר בטוב או ברע. זה יכול להתבטא בהחזרת טוב בטוב או פגיעה בפגיעה, בצורה סימטרית לחלוטין. עם זאת, אריסטו עומד לטעון שהגדרה זו פשטנית מדי ואינה מתחשבת בכל ההיבטים של הצדק.

אריסטו עוסק כאן במושג ההדדיות – הרעיון של "עין תחת עין" או ההנחה שהצדק מחייב שאדם יסבול את אותו הנזק שגרם לאחר. הוא מסביר שהרעיון הזה של הדדיות אינו משתלב לא עם צדק חלוקתי (שמתמקד בשאלה כיצד משאבים או כיבודים מחולקים באופן הוגן) ולא עם צדק מתקן (שעוסק בתיקון עוולות או אי-צדק).

הוא מציין שחלק מהפילוסופים, כמו הפיתגוראים, זיהו את הצדק לחלוטין עם מושג ההדדיות. עבורם, צדק התבטא פשוט בלהחזיר בדיוק את מה שניתן – בין אם מדובר בנזק או בגמול. אריסטו מזכיר כדוגמה את הצדק המיתי של רדמנתוס (שופט חכם מהמיתולוגיה היוונית), שמבוסס על הרעיון שהצדק בא לידי ביטוי אם אדם חווה את מה שגרם לאחרים לחוות.

עם זאת, אריסטו כבר מרמז שהרעיון הזה פשוט מדי עבור מושג הצדק בכללותו. עבורו, צדק הוא מורכב יותר מאשר "תגמול" בלבד. הוא עתיד לבקר גישה ישירה זו ולהראות כיצד לעיתים קרובות היא אינה מתאימה לצורות הצדק העשירות והמורכבות יותר שדורשת החברה.

אריסטו מציין שהדדיות פשוטה – "עין תחת עין" או החזרת הנזק בדיוק כפי שנגרם – אינה תמיד תואמת לצדק אמיתי, במיוחד במצבים מסוימים. לדוגמה:

1. אם בעל תפקיד (אדם שיש לו סמכות או אחריות) פוגע במישהו, לא יהיה צודק לפגוע בו באותו אופן בדיוק. ייתכן שיש לבחון את מעשיו באופן שונה בשל התפקיד או האחריות שלו.

2. אם מישהו פוגע בבעל תפקיד, התגובה לא יכולה להיות פשוט לפגוע בו חזרה בצורה שווה. יכול להיות צורך להוסיף עונש נוסף, משום שפגיעה בבעל תפקיד עשויה לייצג גם חוסר כבוד לחוק או לסמכות, ולא רק את הפגיעה הפיזית עצמה.

הבחנה זו מדגישה שהצדק אינו מתבסס רק על תגמול שווה; הוא תלוי בהקשר, תפקידים, כוונות ושמירה על ההגינות הכוללת בחברה. הדדיות פשוטה אינה מביאה בחשבון את המורכבויות הללו.

אריסטו מציין כי יש הבדל משמעותי בין פעולות שאנשים מבצעים מרצונם החופשי—מתוך בחירה וכוונה—לבין פעולות שהם מבצעים שלא מרצונם, אולי במקרה, תחת כפייה, או בלי ידע מלא. זה חשוב כשחושבים על צדק, משום שההקשר והכוונה שמאחורי הפעולה משפיעים על הדרך שבה יש לשפוט אותה או לתקן אותה. לדוגמה, לגרום נזק לאדם בכוונה תחילה זה לא אותו דבר כמו לגרום לו נזק בטעות, והתגובה או הענישה במערכת צודקת צריכות לשקף את ההבדל הזה.

אריסטו טוען כי ביחסים ובמערכות המבוססים על חילופים (כמו מסחר או אינטראקציות חברתיות), הצדק פועל דרך צורה של הדדיות מאוזנת—לא על ידי מתן או קבלת אותו דבר בדיוק בתמורה, אלא על ידי הבטחת הוגנות יחסית. לדוגמה, מה שנחשב "חילוף הוגן" בין שני צדדים עשוי להשתנות בהתאם לתפקידים, לתרומות או לערך שמוחלף, אך עדיין צריכה להיות איזון שמרגיש צודק. גישה זו יוצרת הרמוניה ועוזרת לשמור על מערכות יחסים וקהילות, שכן אנשים חשים שמתייחסים אליהם באופן הוגן—even אם לא הכול שווה לחלוטין.

אריסטו מדגיש כאן שהשמירה על איזון חברתי תלויה ב"הדדיות יחסית". הוא אומר שבחברה מתפקדת, אנשים מצפים באופן טבעי לתת ולקבל בצורה הוגנת, גם אם לא בהכרח שווה באופן מושלם. אם מישהו פוגע באחר, הצדק מורגש כאשר נגרמת פגיעה או תוצאה ביחס הולם בתמורה. מצד שני, כאשר מישהו עושה טוב לאחר, החברה משגשגת מתוך הציפייה שהטוב יוחזר בצורה דומה.

כאשר אנשים אינם יכולים להחזיר פגיעה במצבים שבהם נפגעו (או אם הצדק אינו נאכף), הם חשים מדוכאים, כאילו הם במצב של "עבדות"—לכודים תחת שליטתו של אחר. באופן דומה, אם מישהו מציע רצון טוב ואינו זוכה למענה, הדבר משבש את שיתוף הפעולה ההדדי הנדרש לאמון ולחליפין, שהם יסודות לשמירה על לכידות החברה. בסופו של דבר, זהו מחזור ההחלפה הפרופורציונלית—גם בטוב וגם ברע—שמסייע לחבר את הקהילה יחד ולהבטיח תחושת הוגנות.

כאן, אריסטו מתעמק ברעיון של הדדיות ביחסים אנושיים, עם דגש מיוחד על חשיבותו המוסרית והחברתית. הוא מתייחס למקדש של שלוש החסדים, שכחלק מהתרבות היוונית סימל הרמוניה, רצון טוב והחלפה הדדית של חסדים. בעצם, הוא אומר שכאשר מישהו עושה עבורנו דבר אדיב או מועיל (מראה חסד), עלינו להרגיש מחויבות להחזיר את הטובה הזאת – לא מתוך חובה גרידא, אלא כדי לכבד את הקשר ולטפח רצון טוב.

יתרה מכך, אריסטו מדגיש שהחלפה הדדית של חסדים או טובות אינה רק תגובה לפעולה, אלא גם דרך לחזק את הקשרים החברתיים. הוא מציע שלעיתים אין עלינו להמתין שאחרים יפעלו תחילה; עלינו ליזום ולהראות חסד בעצמנו. בכך, אנו בונים תרבות של נדיבות הדדית ואמון, שבאופן מהותי חיונית ללכידות ולשגשוג של כל קהילה.

במונחים מודרניים, מדובר ברעיון של "להעביר את הטוב הלאה" או לוודא שפעולות חיוביות תהיינה חלק ממעגל מתמשך, המחזק את הקשרים שמחזיקים אנשים מאוחדים. עבור אריסטו, ההחלפות ההדדיות האלה מבוססות על צדק ועל המרקם המוסרי שמחזיק את החברה כולה.