אתיקה

אריסטו מדגיש כיצד המושגים של "רווח" ו"הפסד" נוצרים במצבים שבהם אנשים סוחרים או מחליפים סחורות ושירותים באופן חופשי. בהחלפות מרצון, כמו קנייה ומכירה, האדם שמסיים עם יותר ממה שהיה לו במקור נחשב כמי ש"הרוויח", בעוד שהאדם שיש לו פחות ממה שהיה לו בתחילה נתפס כמי ש"הפסיד". מונחים אלו עולים בהקשרים שבהם החוק מאפשר ליחידים לקבוע את תנאי העסקה בעצמם, כלומר, אין סמכות חיצונית שמכתיבה כיצד העסקה צריכה להתבצע.

החלק הזה עוסק בעיקר בהגינות ובאיזון בעסקאות או בקשרים בין אנשים. כאשר אנשים מקבלים בדיוק את מה שמגיע להם – לא יותר ולא פחות – הם רואים בתוצאה הוגנת וצודקת. במצב כזה הם אינם מרגישים שזכו ביתרון לא הוגן או שמאבדים משהו שהיה שייך להם בצדק. מדובר בשמירה על איזון – כשכל אחד מקבל את "מה ששייך לו", נוצר תחושת צדק ונמנעת אי-שוויוניות.

אריסטו מתמקד כאן בסוג מסוים של צדק, המכונה צדק מתקן. סוג זה של צדק חל במצבים שבהם מישהו הרוויח דבר מה שהוא לא היה אמור להרוויח, או שמישהו איבד דבר מה שהוא לא היה אמור לאבד, לרוב כתוצאה מעוול, בין אם בכוונה או בטעות (מה שהוא מכנה "אינטראקציות לא רצוניות"). צדק, במובן זה, שואף להשיב את האיזון או ההגינות על ידי החזרת הצדדים לנקודת שוויון – כך שאף אחד לא ירוויח באופן בלתי הוגן, ואף אחד לא יסבול מאובדן שאינו מוצדק. הרעיון של "האמצע" משקף את מהות הצדק כמקום הוגן הנמצא בין הקצוות של עודף (רווח) וחוסר (הפסד).

אריסטו מסביר כאן, שצדק, בכל הנוגע לחילופים ועסקאות, משמעו הוגנות או שמירת איזון. במילים פשוטות, אם שני אנשים נכנסים לעסקה—בין אם זה סחר, מכירה או כל סוג של הסכם—צדק מתרחש כאשר כל אחד מהם מסיים עם חלק שווה והוגן לאחר החילוף. אף אחד לא אמור להרוויח בצורה לא הוגנת על חשבון האחר, ואף אחד לא אמור לסבול מהפסד שמשאיר אותו עם פחות ממה שמגיע לו. צדק בהקשר הזה מבטיח שמה שיש לאנשים לאחר מכן הוא פרופורציונלי למה שהם תרמו או הסכימו עליו מראש.

בעצם, צדק בעסקאות הוא שמירה על איזון, ולוודא שכל אחד יקבל את מה ששייך לו בזכות, לא יותר ולא פחות.