אתיקה

אריסטו דן בצדק פרטי, שהוא חלק ממושג הצדק הכולל ומתמקד בהיבטים מסוימים של הגינות בתוך החברה. כאן הוא מתעמק בהגינות שבחלוקת דברים כמו כיבודים, עושר או הטבות נוספות, המתחלקות בין חברי הקהילה או החברה.

סוג זה של צדק עוסק באופן שבו מחולקים משאבים או זכויות – האם באופן שווה או לא שווה – והאם החלוקה הוגנת בהתבסס על גורמים רלוונטיים, כמו כישורים, תרומה או צורך. מדובר בהבטחת שכל אדם יקבל את המגיע לו בהתאם לתפקידו או חלקו במבנה החברתי. למשל, במונחים מודרניים, זה יכול להתייחס לאופן שבו חברה מחליטה להקצות בונוסים או קידומים בין העובדים, או לאופן שבו ממשלה מחלקת קצבאות סוציאליות או תפקידים פוליטיים. השאלה המרכזית היא האם ההקצאות האלו צודקות והוגנות.

חלק זה מתייחס לסוג מסוים של צדק העוסק בתיקון עיוותים או "תיקון" במערכות יחסים ועסקאות בין אנשים. באופן עקרוני, צדק מסוג זה מתערב כדי לתקן חוסר איזון או לפתור עוולות שמתרחשות ביחסים אישיים, בין אם מדובר בהסכמות מרצון (כמו מכירה או הלוואה) ובין אם במעשים שנעשים שלא מרצון (כמו גניבה או תקיפה). תפקידו הוא להבטיח שההוגנות תוחזר כאשר נגרם נזק או אי-שוויון שמפר את האיזון בין אנשים.

כאן, אריסטו מסביר כי צדק במצבים מסוימים (מה שהוא מכנה "צדק מיוחד") עוסק באינטראקציות או בעסקאות בין יחידים. אינטראקציות אלו מתחלקות לשתי קטגוריות עיקריות:

1. עסקאות מרצון: אלו הן אינטראקציות שבהן שני הצדדים מסכימים להשתתף מרצונם. דוגמאות כוללות קנייה, מכירה, השאלה, השכרה והלוואה. בעצם, מדובר בהחלפות יומיומיות שאנשים מסכימים להן ויש להם בחירה להשתתף בהן.

2. עסקאות שלא מרצון: אלו, לעומת זאת, הן אינטראקציות שבהן השתתפותו של צד אחד נעשית ללא הסכמתו, ולעיתים קרובות כרוכה בפגיעה או עוול. אריסטו מחלק קטגוריה זו לשני סוגים:
- סמוי (נסתר): עבירות חשאיות, כמו גניבה, הונאה או רמאות, שבהן צד אחד נפגע מבלי לדעת זאת בזמן המעשה.
- אלים: עבירות בוטות וגלויות, כגון תקיפה פיזית, שוד או רצח, שבהן נגרמת פגיעה באופן ישיר וברור.

אריסטו מארגן את סוגי האינטראקציות האנושיות במונחים של הוגנות וצדק, ומציין כיצד הן יכולות לנבוע מהסכמה הדדית או ממעשי פגיעה או כפייה. הבחנה זו מסייעת לו ליצור מסגרת להבנת הצדק במקרים הללו.

בחלק זה אריסטו מדבר על סוג מסוים של צדק הנקרא צדק פרטי, שעוסק בהוגנות בחילופים ובאינטראקציות בין אנשים. כאן הוא מחלק את האינטראקציות לשתי קבוצות עיקריות: מרצון ושלא מרצון.

הקטע מתמקד בחילופים מרצון, שהם עסקאות או הסכמים ששני הצדדים נכנסים אליהם מרצונם החופשי. דוגמאות לכך כוללות קנייה, מכירת סחורות, השאלת כסף או חפצים, הפקדות לשמירה, השכרת רכוש או התחייבות בערובה. אלה נקראים "מרצון" מכיוון ששני הצדדים מסכימים להסדרים הללו – הם קורים מתוך בחירה ולא בכפייה או רמייה.

בסיכומו של דבר, אריסטו מדגיש שהוגנות (צדק) צריכה להישמר בהתנהלות היומיומית שבה אנשים משתתפים מרצונם בהסכמים או בחילופים. הדבר מבטיח שוויון וכבוד הדדי באינטראקציות כלכליות ואישיות.

בחלק זה, אריסטו מסווג פעולות הנכללות תחת הקטגוריה של "מעשים לא רצוניים," כלומר מצבים שבהם נגרם נזק או אי-צדק ללא הסכמה או הבנה הדדית בין הצדדים המעורבים. הוא מחלק את המעשים הללו לשתי תת-קטגוריות:

1. מעשים חבויים: אלה הם עבירות המתבצעות בסתר או באופן נסתר, לרוב תוך שימוש ברמאות או תחבולה. דוגמאות כוללות גניבה (גניבת רכוש), ניאוף (פגיעה בקשר הנישואין), הרעלה (פגיעה מכוונת באמצעות חומרים), שידול (קידום פעולות לא מוסריות או מנצלות, לעיתים תוך עירוב אחרים), פיתוי עבדים (שכנוע או שידול עבדים לברוח או להפר את חובותיהם), התנקשות (רצח במפתיע), ועדות שקר (שקר בבית משפט במטרה לפגוע בצדק).

2. מעשים אלימים: אלה כוללים פגיעות פיזיות גלויות או ניצול כוח באופן ישיר. הדוגמאות כוללות תקיפה (פגיעה פיזית באדם), כליאה (הגבלת חירותו של מישהו שלא בצדק), רצח (הריגה מכוונת), שוד באלימות (גניבה תוך שימוש בכוח), הטלת מום (גרימת פגיעה פיזית או עיוות קבוע), התעללות (פגיעה רגשית או מילולית), ועלבון (פגיעה בכבודו או מעמדו של אדם בדרך מזיקה).

באמצעות הבחנה בין מעשים חבויים למעשה מעשי אלימים, אריסטו בוחן כיצד אי-צדק פועל בדרכים שונות, בהתאם לשאלה אם הוא מוסתר ומתוחכם או גלוי וכפוי. עם זאת, שתי הקטגוריות הללו נחשבות למעשים לא צודקים הפוגעים באחרים ללא הסכמתם.