ספר 5 / פרק 1

פסקה 5 - טבעו של האדם הלא צודק

הסבר - חלק אחר חלק

חלק 1
הטקסט המקורי:

"מכיוון שהאדם הלא-צודק הוא חמדן, הוא מתעניין ברכוש - לא בכל סוגי הרכוש, אלא באלו הקשורים לשגשוג ולמצוקה. דברים אלו, באופן כללי, תמיד נחשבים טובים, אך עבור אדם מסוים הם לא תמיד טובים."

אריסטו מציין כאן כי האדם הלא-צודק הוא "חומד", כלומר מישהו שנלהב מדי או ממוקד בצורה אנוכית בהשגת דברים מסוימים. אך הוא מבהיר כי האדם הלא-צודק אינו מתעניין בכל סוג של טוב, אלא רק בטובים הקשורים לשגשוג או מצוקה – דברים כמו עושר, כוח או רכוש חומרי. אלה הם דברים שבאופן כללי, או "באופן מוחלט", עשויים להיראות טובים. עם זאת, הם אינם בהכרח טובים לכל אחד ובכל מצב, שכן לעיתים הם עלולים לגרום נזק או להיות שליליים עבור אדם מסוים בהתאם לנסיבות.

הבחנה זו מדגישה את הנקודה הרחבה יותר של אריסטו – שהטוב האמיתי אינו רק בהשגת הטובין החיצוניים הללו, אלא בהתאמתם למה שבאמת מועיל לחייו ולדמותו של האדם.

חלק 2
הטקסט המקורי:

"כעת בני האדם מתפללים ומבקשים את הדברים הללו; אך עליהם שלא לעשות זאת, אלא להתפלל שהדברים שהם טובים באופן מוחלט יהיו גם טובים עבורם, ולבחור את הדברים שהם באמת טובים עבורם."

כאן אריסטו מצביע על נטייה אנושית מאוד: אנשים לעיתים קרובות משתוקקים ושואפים למה שהם תופסים כ"דברים טובים" באופן כללי, כמו עושר, כוח או הצלחה חומרית. עם זאת, הוא מדגיש הבחנה קריטית — העובדה שמשהו נחשב לטוב "באופן מוחלט" (טוב בפני עצמו או באופן אוניברסלי) אינה מבטיחה שהוא אכן יועיל לאדם באופן אישי או יתאים למה שטוב עבורו באופן ייחודי.

הוא מציע שבמקום לרדוף באופן עיוור אחר "דברים טובים" כלליים, אנשים צריכים לאמץ גישה חכמה יותר. עליהם לקוות (או להתפלל) שהדברים שטובים במובן אובייקטיבי גם יתאימו למה שמועיל ומתאים לחייהם האישיים. וחשוב מכך, עליהם להתמקד בבחירה נבונה של מה שבאמת טוב עבורם, מותאם לצמיחתם האישית ורווחתם, במקום להניח שכל דבר שנראה כטוב יוביל לאושר.

חלק 3
הטקסט המקורי:

"האדם הלא-צודק לא תמיד בוחר בגדול יותר, אלא גם בקטן – כאשר מדובר בדברים שהם רעים באופן מוחלט. אבל מכיוון שהרע הפחות נחשב במידה מסוימת לטוב, ותאוות הבצע מכוונת לעבר הטוב, לכן רואים אותו כמי שנוטה לחמדנות."

אריסטו מסביר כאן שאדם שאינו צודק לא תמיד שואף לתוצאה "גדולה" יותר (כמו פרס או תועלת גדולה יותר), אלא לפעמים בוחר באפשרות "קטנה" יותר, במיוחד כאשר מדובר בדברים שהם במהותם שליליים — כמו רעות או נזקים. מדוע? כי גם בין דברים רעים, הרע הקטן יותר עשוי להיראות במידה מסוימת "טוב" בהשוואה לרע הגדול יותר. כאן נכנסת לתמונה תפיסת העולם של האדם הלא צודק: טבעו החמדני (הרצון המתמיד לקחת או לבחור) מתמקד תמיד במה שנראה לו "טוב", גם אם זה רק טוב יחסי או חלקי (כמו לבחור בנזק קטן יותר במקום בנזק גדול יותר). הנטייה הזו להמשיך ולחתור למשהו שנתפס כ"עדיף" הופכת אותו לחמדן ובסופו של דבר ללא הוגן.

חלק 4
הטקסט המקורי:

"והוא אינו הוגן; שכן הדבר הזה כולל ומשותף לשניהם."

אריסטו מציין שחוסר הוגנות הוא תכונה מרכזית המאחדת את התנהגותו של "האדם הבלתי צודק". בין אם אדם פועל באופן בלתי חוקי (שובר את הכללים או מתנהג בצורה לא מוסרית) ובין אם הוא חמדן (נוטל לעצמו באופן אנוכי יותר מן החלק המגיע לו בדברים טובים), בסופו של דבר שתי ההתנהגויות הללו מתנקזות לחוסר הוגנות. חוסר הוגנות זה מסכם את דרכו של האדם הבלתי צודק להפר את האיזון או השוויון – בכך שהוא תופס יתרונות בצורה שפוגעת באחרים או מתעלמת מהם. זהו מהות משותפת בין ההתנהלות הבלתי חוקית לבין החמדנות האנוכית.