אתיקה

אריסטו מדגיש את הרעיון שאנו לעיתים קרובות מבינים דברים על ידי השוואתם לניגודיהם או על ידי התבוננות בביטוי שלהם בדוגמאות במציאות. למשל:

- אם אנו יודעים כיצד "מצב טוב" נראה, נוכל לזהות את ההפך שלו, "מצב רע." ההבנה הברורה של אחד מסייעת לחשוף את טבעו של השני.
- באופן דומה, אנו יכולים לזהות מצב (כמו בריאות טובה או אופי טוב) על ידי התבוננות בו אצל אנשים או דברים המגלמים אותו. לדוגמה, כשרואים מישהו עם שרירים חזקים ובריאים, הדבר מספק לנו תמונה ברורה של מהי "מצב טוב," והבנה זו מחזקת את התפיסה שלנו של המושג.

בסיכומו של דבר, ההבנה מגיעה או באמצעות ניגודים (השוואה לניגודים) או באמצעות דוגמאות מוחשיות (דברים המגלמים את הרעיון). זו דרך להבהיר מושגים מופשטים על ידי חיבורם למה שהם ולמה שאינם.

אריסטו מדגים קשר לוגי בין ניגודים. הוא מסביר שאם אנו מגדירים "מצב טוב" כדבר מסוים—כגון מוצקות הבשר (סימן לבריאות)—אז גם הניגוד שלו, "מצב רע," חייב לקבל משמעות מסוימת—במקרה זה, רפיון הבשר (סימן לחוסר בריאות). באותו אופן, "מועיל" יתייחס לדברים שתורמים למצב הטוב הזה, כמו פעולות או חומרים שמקדמים מוצקות בגוף.

הרעיון הוא שהבנת מושג אחד (כמו מצב חיובי) כרוכה גם בהבנת הניגוד שלו (מצב שלילי), ושניהם מחוברים לתכונות או מאפיינים ספציפיים הקשורים לאותם מצבים.

בקטע זה, אריסטו מדגיש רעיון מרכזי לגבי ניגודים או הפכים: אם המשמעות של צד אחד (כלומר, רעיון או מושג מסוים) אינה ברורה או שיש לה פרשנויות רבות, אז המשמעות של ההפך שלו תהיה גם כן לא ברורה או נתונה לפרשנות. לדוגמה, אם אנחנו מתקשים להגדיר מה משמעותו של להיות "צודק"—אם זה מעורפל או בעל משמעויות שונות בהתאם למצב—אז גם הרעיון של להיות "בלתי צודק" יחסר בהירות או דיוק, מכיוון ששני הרעיונות קשורים באופן עמוק זה בזה. ההבנה של אחד מההפכים מושפעת מהאופן שבו אנו מגדירים את המקבילה שלו.