ספר 5 / פרק 1
פסקה 2 - טבע הצדק והעוול
הסבר - חלק אחר חלק
"אנו רואים שכל האנשים מתכוונים בצדק לאותו מצב של אופי שגורם לאנשים להיות נכונים לעשות את מה שהוא צודק, לפעול בצדק ולרצות את מה שהוא צודק. ובדומה לכך, באי-צדק הם מתכוונים למצב שגורם לאנשים לפעול בחוסר צדק ולרצות את מה שהוא לא צודק."
בקטע זה, אריסטו מדגיש כי גם צדק וגם עוול אינם רק מושגים מופשטים או פעולות, אלא קשורים עמוקות למצב האופי של האדם. הוא מסביר שלהיות צודק אינו מסתכם רק בעשיית הדברים הנכונים מדי פעם, אלא מדובר על תכונת אופי עקבית – נטייה פנימית שמובילה אדם באופן טבעי לא רק לפעול בצדק, אלא גם לרצות את מה שצודק. באותו אופן, עוול משקף מצב אופי מושחת שמוביל אנשים לפעול שלא בצדק וגם לחפוץ באופן פעיל בתוצאות לא הוגנות או מזיקות. במילים אחרות, צדק ועוול מושרשים במי שאנחנו, ולא רק במה שאנו עושים.
"אם כן, גם אנו נקבע זאת כבסיס כללי."
אריסטו קובע עקרון יסודי לתחילת הדיון שלו. הוא מציע שנקבל כנקודת מוצא את הרעיון שצדק ואי-צדק הם מצבים של אופי. הצדק מוביל אדם לפעול בצדק ולשאוף למה שהוא הוגן, בעוד אי-הצדק מוביל אדם לפעול שלא בצדק ולחפש מה שאינו הוגן. עקרון זה ישמש כבסיס לטיעונים שיפתח בחלקים הבאים.
"שהרי הדבר אינו נכון לגבי המדעים והיכולות כפי שהוא נכון לגבי מצבי האופי. יכולת או מדע שהם אחד וזהים מתייחסים לאובייקטים מנוגדים, אך מצב אופי שהוא אחד משני ניגודים אינו מביא לתוצאות מנוגדות."
אריסטו מבחין כאן בין סוגים שונים של דברים בחוויה האנושית—בפרט, בין יכולות או מדעים (מה שאנו עשויים לקרוא לו מיומנויות או ידע) לבין מצבי אופי (איכויות או נטיות שמגדירות מי אתה כאדם, כמו להיות אדם צודק או בלתי-צודק).
הוא מסביר שיכולות או מדעים, הכוללים דברים כמו יכולות אינטלקטואליות או ידע, יכולים לעסוק בנושאים מנוגדים או סותרים מבלי להיות סותרים בעצמם. לדוגמה, הידע ברפואה מאפשר לרופא להבין גם את מה שמקדם בריאות וגם את מה שגורם למחלות. אותו "מדע" (רפואה) כולל את שני ההפכים.
אולם, עם מצבי אופי—תכונות כמו צדק או אי-צדק—זה לא עובד באותו אופן. מצב אופי ספציפי מוביל לכיוון אחד של תוצאה או התנהגות, ולא להפך שלה. לדוגמה, היותו של אדם במצב של בריאות מוביל באופן טבעי לפעולות בריאותיות—כמו לאכול נכון או להתעמל—ולא לפעולות שאינן בריאות. באותו אופן, אם מישהו הוא צודק כאדם, הוא יפעל בצדק ולא באי-צדק. מצבי אופי מייצרים תוצאות שתואמות את טבעם, ולא מנוגדות לו.
בעצם, אריסטו מדגיש שתכונות אופי הן חד-כיווניות בהשפעתן, בשונה מיכולות אינטלקטואליות או מיומנויות שיכולות לעסוק בהפכים.
"לדוגמה, כתוצאה מבריאות, איננו עושים את מה שהוא ההפך מבריא, אלא רק את מה שהוא בריא; שכן אנו אומרים שאדם הולך באופן בריא, כשהוא הולך כפי שאדם בריא היה הולך."
אריסטו משווה כאן כדי להבהיר את נקודתו לגבי מצבי אופי, כמו צדק או אי-צדק. הוא מציין שבשונה מכישורים או מיומנויות מסוימות (כמו ידיעת מדע או כישרון מסוים), מצבי אופי אינם מובילים לתוצאות מנוגדות. לדוגמה, אם לאדם יש בריאות, פעולותיו ישקפו באופן טבעי את בריאותו – הוא ינהג כפי שאדם בריא היה נוהג, כמו ללכת בצורה התואמת אדם בריא. הבריאות, כ"מצב", אינה יכולה לגרום לאדם לפעול באופן בלתי בריא; היא מובילה רק לתוצאות בריאות.
באופן דומה, הצדק כמצב אופי פועל באותו האופן: אדם צודק יפעל בדרכים שהן צודקות ותואמות את מה שראוי והוגן, ולא להפך. זה מחזק את הרעיון שהצדק אינו רק ידיעה של מה שנכון – אלא היות אדם שמהותו מניעה אותו לפעול בצורה נכונה.