אתיקה

אריסטו מציג את מושג הצדק והעוול ואת הדרך שבה עלינו לגשת להבנתם. הוא מגדיר את מסגרת הדיון על ידי התמקדות בשלוש נקודות עיקריות:

1. סוג הפעולות הקשורות לצדק ולעוול: הכוונה להבין אילו סוגים של התנהגויות או מעשים קשורים להיות אדם צודק או לא צודק. למעשה, יש לזהות אילו פעולות נכללות במושגים הללו.

2. צדק כ"מידה בינונית": אריסטו לעיתים קרובות מתאר תכונות מוסריות כ"מידה בינונית", כלומר עמדה מאוזנת בין שני קצוות של עודף וחסר. במקרה זה, הוא מציין שגם הצדק פועל כאיזון או כעמדה אמצעית בצורה מסוימת. הרעיון של "מידה בינונית" יהיה מרכיב מרכזי בתיאוריה האתית שלו.

3. הקצוות שביניהם הוא מתווך: אם הצדק הוא "מידה בינונית", הרי שהוא חייב להתקיים בין שני קצוות מנוגדים. אריסטו יבדוק מהם הקצוות הללו וכיצד פעולות צודקות מצליחות ליצור את האיזון הנכון ביניהם.

ביחד, הוא מרמז על כך שהצדק הוא יותר מסט של חוקים—הוא עוסק במציאת שיווי משקל בפעולות, בבחירות ובמערכות יחסים כחלק מחיים מוסריים ומאוזנים.

אריסטו מציין שהבחינה של צדק ואי-צדק תיעשה באותה שיטה שבה נבחנו הנושאים הקודמים בספר. כנראה שהכוונה היא לשיטה שלו לבחון את המעלות כעמידה באמצע בין קצוות – כלומר, מציאת איזון בין עודף לחסר. הוא מתכונן לנתח את הצדק בצורה שיטתית, שלב אחר שלב, וביחס לאופן שבו הוא משתלב במסגרת האתית הרחבה שלו.