ספר 4 / פרק 7
פסקה 2 - האדם הדובר אמת
הסבר - חלק אחר חלק
"בואו נדון בשניהם, אך ראשית נדון באדם האמתּי. איננו מדברים על האדם השומר על נאמנותו בהסכמים, כלומר, בדברים הנוגעים לצדק או לאי־צדק (כי זה שייך למעלה אחרת), אלא על האדם שבעניינים שבהם נושאים מסוג זה אינם על הפרק, הוא אמתּי הן בדיבור והן במעשיו, משום שזהו אופיו."
אריסטו עובר להתמקד בסוג מסוים של אדם שהוא דובר אמת. כאן הוא עושה הבחנה חשובה: הוא לא מתכוון לאדם שדובר אמת כאשר מדובר בחובות, חוזים או ענייני צדק—האמת שקשורה להוגנות או לחובות אתיות במערכות יחסים או בחברה. זה קשור למעלה אחרת (צדק). במקום זאת, הוא מתייחס לאדם שאמתיות היא חלק טבעי מהאופי שלו במצבים שבהם אין אחריות חיצונית או אינטרס מעורב. אדם כזה דובר אמת כי זה טבוע באישיותו; הוא כנה וישיר פשוט מפני שזה מי שהוא, ולא משום שהוא מנסה למלא חובה מסוימת או להשיג מטרה כלשהי.
"אך אדם כזה נראה למעשה כאדם ישר ונאמן. שכן מי שאוהב אמת, ונאמן לאמת גם כאשר אין בכך כל תועלת, יהיה אף נאמן וידבק באמת כאשר יש בכך משמעות. הוא ימנע משקר כמשהו נתעב, הרי שכבר נמנע ממנו גם לשם כבוד האמת בלבד; ואדם כזה ראוי לשבח."
קטע זה מדגיש את אופיו של אדם שמטבעו מעריך את האמת לשמה, ללא מניע נסתר. אריסטו מציע שאדם כזה הוא "הוגן" או צודק, מכיוון שמחויבותו לכנות נשארת עקבית, בין אם מדובר בעניינים חשובים ובין אם בעניינים שוליים. אם מישהו נמנע מלשקר אפילו בנושאים פעוטים שבהם אין לו מה להרוויח או להפסיד, הדבר מראה כי אהבתו לאמת מושרשת עמוק באופיו. כתוצאה מכך, אותו אדם נוטה עוד יותר להקפיד על האמת במצבים גדולים ומשמעותיים, שכן השקר דוחה אותו באופן טבעי. סוג זה של אמתיות כנה נחשב לאצילי וראוי לשבח, משום שהוא משקף יושרה ומסירות לטוב ולמכובד, ולא לאינטרס אישי.
"הוא נוטה יותר להמעיט בערך האמת, כי זה נראה מעודן יותר, שכן הגזמות מעייפות."
אריסטו מדגיש שאדם דובר אמת - אדם שמעריך את האמת לשם האמת עצמה ולא מתוך מניעים אחרים - נוטה לגלות צניעות ולא להגזים בעת שהוא מציג עובדות על עצמו או על העולם. הרעיון כאן הוא שאמת פשוטה ומאופקת נתפסת כמעודנת ונעימה יותר, בעוד שהגזמה יכולה להיתפש ככבדה, מעיקה או אפילו מעצבנת לאחרים. גישה מרוסנת באמירת האמת נתפסת כטעם טוב, ומשקפת הן ענווה והן כבוד לסבלנותם של אחרים כלפי התרברבות או קישוט של המציאות. כנות עדינה ואמתית היא מעוררת הערכה יותר מאשר אמירה מוגזמת ומתרברבת.