אתיקה

אריסטו מתאר את התנהגותו של אדם "גאה", או כפי שניתן להבין היום - אדם בעל תחושת כבוד עצמי וכבוד עצמי חזקים. אדם כזה נע בקצב איטי ומחושב ("צעד איטי"), משום שהוא אינו ממהר או מתבלבל בקלות. גישתו משקפת רוגע וביטחון, מתוך כך שהוא אינו מייחס חשיבות מופרזת לדברים שוליים. הוא מעריך פחות דברים, אבל מעריך אותם לעומק, ולכן הוא ניגש לחיים ברוגע ושליטה, במקום בבהילות או בלחץ. תנועותיו המדודות משקפות את הלך הרוח היציב והבטוח שלו.

בחלק זה אריסטו מתאר כיצד "אדם גאה" (מה שהוא מכנה לעיתים אדם בעל אופי גדול-נפש, מישהו שמעריך את עצמו כראוי ושואף לטוב הנעלה) מבטא את עצמו כלפי חוץ. הוא מסביר שאדם שלא רואה דבר כחשוב או "גדול" בצורה מוגזמת, לא יתרגש או יאבד שליטה בקלות. הוא לא יגיב בהתלהבות או חרדה יתרה לדברים, משום שהוא שומר על שלווה פנימית וביטחון עצמי. לעומת זאת, תכונות כמו לדבר בקול צרחני או ללכת בצעדים מהירים ("הליכה חפוזה") מצביעות, לדעתו של אריסטו, על אדם נסער, נלהב מדי או כזה הנוטה להיות מוצף רגשית. תכונות אלה אינן מתאימות למי שבאמת ניחן בגדולה או בכבוד עצמי.

בסופו של דבר, אריסטו מדגיש שאדם בעל אצילות וכבוד עצמי רגוע משקף את התכונות הללו לא רק במחשבותיו ובערכיו, אלא גם באופן שבו הוא נע, מדבר ומגיב לדברים סביבו.