ספר 3 / פרק 9
פסקה 1 - אומץ ופחד באתיקה
הסבר - חלק אחר חלק
"אף על פי שהאומץ עוסק ברגשות של ביטחון ופחד, הוא אינו עוסק בהם באופן שווה, אלא מתמקד יותר בדברים שמעוררים פחד. שכן, האדם שאינו נרתע מול הדברים הללו ומתמודד עימם כפי שראוי, הוא אמיץ באמת יותר מאשר האדם שמתמודד עם הדברים שמעוררים ביטחון."
אריסטו מסביר שהאומץ קשור לשני רגשות מרכזיים: ביטחון ופחד. עם זאת, אומץ נוגע בעיקר לדרך שבה אנו מתמודדים עם פחד, ולא עם ביטחון. אדם אמיץ באמת הוא מי שיכול להישאר שליו ולפעול בצורה ראויה אל מול דברים שמעוררים פחד באופן טבעי, ולא רק מי שבטוח בעצמו מול דברים קלים או נוחים. האומץ מתבלט במיוחד במצבים שבהם הפחד עולה באופן טבעי, כי אז הוא נבחן באמת.
"הרי שאנשים נקראים אמיצים כאשר הם מתמודדים עם מה שהוא מכאיב, כפי שנאמר."
אריסטו אומר שהאומץ האמיתי מתגלה כאשר אדם מתמודד ומתמיד מול דברים כואבים או קשים, ולא רק כאשר הוא עושה דברים שהם קלים או נוחים. להיות אמיץ זה לא רק להיות חסר פחד; זה קשור לעמידה מול אתגרים והתמודדות עם אי-נוחות בגישה הנכונה. זו הסיבה שהחברה מכירה ומעריכה אומץ – הוא קשור ליכולת לסבול כאב או להתגבר על מצוקה, מה שמצריך יותר כוח ואופי מאשר פשוט להימנע מהן.
"לכן גם האומץ כרוך בכאב, והוא ראוי לשבח בצדק; כי יותר קשה להתמודד עם מה שכואב מאשר להימנע ממה שמענג."
אריסטו מדגיש כי האומץ טמון בעצם היכולת לשאת כאב או קושי, ולכן הוא ראוי להערצה. הוא עושה השוואה: קל יותר להימנע מליפול לפיתויים מפתים מאשר להתמודד עם מצבים כואבים או מפחידים. התמודדות עם כאב דורשת עוצמה פנימית עמוקה יותר, וזו הסיבה שאנשים אמיצים באמת זוכים להערכה כה רבה. אומץ אינו רק הימנעות מפחד או אי נוחות – אלא התעמתות והתגברות על האתגרים הללו למרות הכאב שהם מביאים.