ספר 3 / פרק 8

פסקה 8 - טבעה של האומץ האמיתי.

הסבר - חלק אחר חלק

חלק 1
הטקסט המקורי:

"גם אנשים בעלי מזג אופטימי אינם אמיצים; הם בטוחים בעצמם בסכנה רק משום שכבשו פעמים רבות וניצחו יריבים רבים. עם זאת, הם דומים לאנשים אמיצים, כי שני הסוגים מפגינים ביטחון; אך בעוד האמיצים בטוחים מהסיבות שהוסברו קודם לכן, בעלי המזג האופטימי בטוחים משום שהם סבורים שהם החזקים ביותר וששום דבר לא יכול לפגוע בהם."

אריסטו מבדיל בין אנשים שהם באמת אמיצים לבין כאלה שנראים אמיצים אך חסרים את האומץ האמיתי. הוא מסביר שאנשים "אופטימיים מדי" או בעלי ביטחון עצמי מופרז עשויים להיראות אמיצים משום שהם מתמודדים בביטחון מול סכנה. עם זאת, הביטחון שלהם נובע לא ממטרה מוסרית או נעלה, אלא מהצלחותיהם בעבר ומהאמונה שהם בלתי מנוצחים או עליונים על אחרים. בעצם, אנשים אלה בטוחים בעצמם כי הם מניחים שלא יפסידו או ייפגעו, ולא מכיוון שהם מחזיקים בתכונת האומץ העמוקה יותר, שמבוססת על מניעים מכובדים והבנה נכונה של פחד וסכנה.

במילים אחרות, העובדה שמישהו בטוח מול סכנה אינה אומרת שהוא באמת אמיץ. אומץ אמיתי מונחה על ידי מוסריות ולא על ידי ביטחון עצמי מופרז או תחושת פגיעות מדומה.

חלק 2
הטקסט המקורי:

"גם אנשים שיכורים מתנהגים כך; הם נעשים מלאי תקווה."

חלק זה מתייחס לאופן שבו אנשים שיכורים יכולים להראות באופן זמני סוג של ביטחון עצמי מוגזם, בדומה לאנשים "מלאי חיים" (סנגוויניים) שאותם אריסטו מתאר. להיות "סנגוויני" כאן מתייחס לאופטימיות מופרזת או לחוסר פחד, אך ביטחון זה אינו נובע מאומץ אמיתי או מהיגיון, אלא הוא רדוד ומבוסס על תפיסה מעוותת של המציאות. עבור אנשים שיכורים, הביטחון המוטעה הזה הוא תוצאה של שיפוט לקוי תחת השפעת אלכוהול, ולא ביטוי לאופי מוסרי או אציל. אריסטו נראה מדגיש שהתנהגות כזו היא חולפת ושטחית, ולא סימן לאומץ אמיתי.

חלק 3
הטקסט המקורי:

"כאשר מעשיהם אינם מצליחים, הם בורחים; אך סימן שאדם אמיץ הוא זה שמתמודד עם דברים שהם, ונראים, מפחידים לאדם, משום שזוהי פעולה אצילית לעשות זאת ובושה לא לעשות זאת."

אריסטו מדגיש שהאומץ האמיתי אינו רק עניין של ביטחון מול סכנה, אלא איך ולמה אדם מתמודד עם אתגרים. אלו שבורחים כשהדברים משתבשים (כמו האנשים האופטימיים-מדי שהוא מתאר) אינם מגלמים אומץ אמיתי. אומץ אמיתי כולל עמידה איתנה מול מצבים קשים או מפחידים משום שזה הדבר הנכון והמכובד לעשות—גם כשזה קשה, מפחיד, או מסוכן מבחינה חברתית. להימנע מרגעים כאלה, במיוחד כאשר החובה או המוסר מחייבים פעולה, נחשב לבזוי כי זה משקף חוסר מחויבות למה שהוא נאצל ומוסרי. סוג כזה של אומץ מבוסס על מטרה, ולא על ביטחון חולף או נסיבות אקראיות.

חלק 4
הטקסט המקורי:

"לכן גם נחשב סימן לאדם אמיץ יותר להיות חסר פחד ושליו מול מצבים פתאומיים מאשר מול מצבים שניתן לצפות מראש; שכן זה נובע יותר ממצב האופי שלו ופחות מהכנה מראש. פעולות הנעשות במצבים צפויים יכולות להיבחר על פי חישוב וכללים, אך פעולות פתאומיות משקפות את מצב האופי של האדם באופן ישיר."

אריסטו מדגיש כי אומץ אמיתי מתבטא יותר כאשר אדם מתמודד עם סכנות בלתי צפויות ודחופות מאשר עם כאלה שניתן לצפות להן מראש. מדוע? מפני שתגובה רגועה ואמיצה במצב בלתי צפוי מצביעה על טבעו האמיתי של האדם – על אופיו. כאשר איום ידוע מראש או מתוכנן, האדם יכול להסתמך על הכנה, אסטרטגיה או אפילו תכנון קר על מנת לפעול באומץ. אולם, כאשר סכנה מופיעה ללא אזהרה, אין זמן לתכנון; הדרך שבה אדם מגיב משקפת ישירות את תכונותיו הפנימיות ואת כוחו המוסרי. במילים אחרות, ההתמודדות הספונטנית עם פחד חושפת מי האדם באמת הרבה יותר מאשר גילוי אומץ במצב מתוכנן מראש.