ספר 3 / פרק 8
פסקה 3 - מידות טובות ואומץ אל מול הפחד
הסבר - חלק אחר חלק
"סוג אומץ זה דומה ביותר לזה שתיארנו קודם, מכיוון שהוא נובע ממעלה טובה; שכן הוא נובע מבושה ומהשאיפה למטרה נעלה (כלומר, כבוד) ומהימנעות מביזיון, שהוא דבר נחות."
בקטע זה, אריסטו מבהיר שהאומץ שמפגינים חיילים אזרחיים, כפי שנידון מוקדם יותר, קשור באופן הדוק לרעיון של אומץ אמיתי—האומץ שמושרש במעלה טובה. הוא מסביר שאומץ ליבם נובע משני מניעים מרכזיים:
1. בושה – הם חשים תחושת אחריות עמוקה להימנע מהתנהגות בלתי מכובדת, שכן זו עלולה לפגוע במעמדם ובשמם הטוב בחברה.
2. שאיפה למטרה נעלה – הם מונעים על ידי הרצון להשיג כבוד והכרה, אשר נתפסים כמעלים וטובים.
בעיקרו של דבר, האומץ שלהם אינו מסתכם רק בהתמודדות עיוורת עם סכנה; הוא קשור לערכים גבוהים כמו חתירה לכבוד ופחד מביזיון, שבחברה נחשבים למשהו בושתי ובלתי ראוי. על כן, סוג אומץ זה נושא עמו יסוד של מטרה מוסרית, שמיישרת קו עם מושג המעלה הטובה האמיתית.
"אפשר לשייך לאותה הקטגוריה גם את אלה שנאלצים לפעול בשל כפייה מצד שליטיהם; אך הם נחשבים נחותים יותר, שכן הם פועלים לא מתוך בושה, אלא מתוך פחד, ולא כדי להימנע ממה שנחשב מביש אלא כדי להימנע ממה שגורם להם לכאב; הרי שליטיהם מכריחים אותם, כפי שעשה זאת הקטור."
אריסטו ממשיך בדיון על האומץ ומבצע הבחנה חשובה כאן. הוא מכיר בכך שישנם אנשים הפועלים באומץ רק מכיוון שהם נאלצים לכך על ידי כוחות חיצוניים – כמו שליטיהם או מנהיגיהם. אך הוא רואה סוג זה של אומץ כנחות יותר. מדוע? מפני שמעשים אלו נובעים לא מתחושת כבוד מוסרית או רצון להימנע מבושה (כפי שנדון קודם), אלא מפחד מעונש או מהרצון להימנע מכאב או סבל פיזי.
התנהגותם של אנשים אלו מונעת מלחץ חיצוני ולא מהתחייבות פנימית למידה טובה או לאידיאלים נעלים. אריסטו מציין כי סוג זה של כפייה בא לידי ביטוי בדמויות כמו הקטור ביצירותיו של הומרוס, שמאיים בעונש או במוות על חיילים שאינם נלחמים, וכך כופה את השתתפותם מתוך פחד ולא מתוך תחושת כבוד או חובה אישית.
בקצרה, אומץ הנובע מפחד מפני השלכות חסר את האיכות המוסרית של אומץ אמיתי, העולה מתוך שכנוע פנימי הקשור למידה טובה, כבוד והימנעות מביזיון.
"אך אם אזהה פחדן שמתרחק מן הקרב, לשווא יקווה אדם כזה להינצל מהכלבים."
בחלק זה, אריסטו תומך בנקודתו על ידי ציטוט שורה מתוך האיליאדה של הומרוס, שבה הקטור, הגיבור הטרויאני, מזהיר את חייליו שאם יתפוס מישהו שמתנהג בפחד ונמנע מהקרב, הוא לא יצליח להתחמק מעונש. למעשה, זוהי תזכורת חזקה לכך שחשש מהשלכות – כמו בושה או אף איומים מוחשיים – יכול לדחוף אנשים להפגין אומץ, גם אם האומץ שלהם לא נובע מבפנים אלא מלחצים חיצוניים.
דבר זה מתקשר לטענת אריסטו כי לא כל "אומץ" הוא אותו דבר. אומץ הנובע מפחד מעונש או כאב (כמו במקרה שבו הקטור מכריח את חייליו להילחם) נחות לעומת אומץ אמיתי, שנובע ממניע אציל – כמו כבוד ומעלה. בפשטות: להיות אמיץ מתוך צורך שנכפה מתוך פחד זה לא מרשים באותה מידה כמו להתעלות מרצון ובאופן וולונטרי מהסיבות הנכונות.