אתיקה

אריסטו דן בצורות שונות של אומץ, והראשונה שהוא מדגיש היא האומץ שמפגינים חיילי אזרחים. הוא מציין שאומץ כזה דומה מאוד לאומץ ה"אמיתי", אך אינו זהה לו. חיילי אזרחים מתמודדים לעיתים עם סכנות לא מתוך סגולה או מחויבות מוסרית טהורה, אלא בגלל לחצים חיצוניים. לחצים אלו כוללים את הפחד מעונש חוקי על פחדנות, הבושה החברתית או הביקורת שייתכן שיתמודדו איתן אם לא יהיו אמיצים, וכן הרצון לזכות בתגמולים כמו כבוד והכרה על גילויי אומץ.

בחברות שבהן פחדנות מגונה בחריפות ואומץ מוחזק בערך גבוה, אנשים נוטים יותר להפגין את סוג האומץ הזה. עם זאת, אריסטו רומז שהמוטיבציה שלהם נובעת מתמריצים חברתיים אלו ולא מתחושת אומץ פנימי ועקרוני. למעשה, האומץ שלהם קשור מאוד לאופן שבו החברה שופטת אותם, ולא לחלוטין ממוקד בעשיית הדבר הנכון לשמו.

כאן אריסטו מצביע על כך שהסוג של האומץ שתיאר קודם – אומץ של חייל אזרח – מודגם היטב בסיפורים האפיים של הומרוס, ובמיוחד בדמויות כמו דיומדס והקטור. דמויות אלה מגלמות סוג של גבורה המונעת על ידי ציפיות חברתיות, מוניטין אישי ופחד מבושה יותר מאשר מתוך מעלה פנימית טהורה. פעולותיהם מונעות מהרצון להימנע מאי־כבוד בעיני חבריהם ולהשיג הכרה על גבורתם.

במילים אחרות, אריסטו משתמש בדוגמאות הספרותיות המפורסמות הללו כדי להדגיש שהאומץ הזה אינו בהכרח אומץ אמיתי המונע על ידי מעלה מוסרית, אלא סוג של גבורה המושפעת ממניעים חברתיים. הם פועלים באומץ כי הם שואפים לעמוד באידיאלים של כבוד שהקהילה שלהם מציבה ולמנוע מלהיות מגונים כפחדנים.

בחלק זה, אריסטו מצטט את הומרוס, במיוחד קטעים מה"איליאדה", כדי להסביר את הרעיון של "אומץ של אזרח-חייל". הפסוקים משקפים את הדאגה של החייל לכבוד החברתי והפחד מבושה. הקטור (גיבור טרויאני) מביע מניע פנימי - פחד שאחרים, כמו פולידמאס, יגנו אותו בפומבי על פחדנות או חוסר יכולת להתמודד מול אויב (במקרה זה, טידיאידס, שם נוסף לגיבור היווני דיומדס). הרעיון הוא שהקטור מרגיש מחויבות עמוקה לשמור על המוניטין שלו ולהימנע מהבושה שכרוכה בהאשמה בפחד או נסיגה.

דבר זה משמש כדוגמה לנקודה של אריסטו: בחברות רבות, חיילים מונעים להתמודד עם סכנות לא רק בגלל שהם אמיצים במהותם הטהורה, אלא גם בגלל לחצים חיצוניים - חוקים, פרסים, והשלכות חברתיות של להיות מסומן כפחדן או משבח כגיבור. זו לא האומץ הגולמי בצורתו האידיאלית, אך הוא דומה לו מאוד מכיוון שהוא מוביל לאומץ בזכות ערכים שהחברה כופה.

המסקנה כאן היא כיצד נורמות חברתיות סביב כבוד ובושה מעצבות את פעולות האנשים, ודוחפות אותם לבצע מעשי אומץ מתוך פחד מבושה ותשוקה להכרה.