ספר 3 / פרק 8
פסקה 1 - הטבע והסוגים של אומץ לב
הסבר - חלק אחר חלק
"גם המעלה מתחלקת לסוגים בהתאם להבחנה זו; שהרי אנו אומרים שחלק מהמעלות הן שכליות וחלקן מוסריות. חכמת העיון, התבונה והשכל המעשי נמנות עם המעלות השכליות, ואילו הנדיבות והמתינות נמנות עם המעלות המוסריות."
בחלק הזה, אריסטו מסביר שהמידות הטובות שאנו מפתחים כבני אדם מתחלקות לשתי קטגוריות עיקריות: מידות אינטלקטואליות ומידות מוסריות.
- מידות אינטלקטואליות קשורות לשכל ולדרך שבה אנו חושבים ומנתחים. הן כוללות מושגים כמו חכמת פילוסופיה (הבנה עמוקה של אמיתות יסודיות), הבנה (תפיסת רעיונות ומושגים), וחכמת המעשה (יכולת לקבל החלטות טובות בחיי היומיום).
- מידות מוסריות, לעומת זאת, עוסקות באופי שלנו ובהתנהגות שלנו. אלו כוללות מאפיינים כמו נדיבות (יכולת להיות נותן) ואיפוק (שמירה על שליטה עצמית והימנעות מהגזמות).
ההבחנה הזו מדגישה שלהיות אדם טוב דורש גם חשיבה נכונה (התפתחות אינטלקטואלית) וגם פעולה נכונה (התנהגות מוסרית). שני ההיבטים חשובים, אך הם מתייחסים לתחומים שונים בהתפתחות ובחיים האנושיים.
"כאשר אנו מדברים על אופיו של אדם, איננו אומרים שהוא חכם או בעל הבנה, אלא שהוא טוב-לב או מתון באופיו; אך אנו גם משבחים את האדם החכם ביחס למצב נפשו; ומתוך מצבי הנפש, אנו מכנים "מעלות" את אלו שראויות לשבח."
אריסטו עושה הבחנה באופן שבו אנו מתארים אנשים ומשבחים את תכונותיהם. כאשר אנו מדברים על אופיו של אדם, אנו מתמקדים לעיתים קרובות ברגשותיו או בהתנהגותו, כמו היכולת להישאר רגוע (טוב מזג) או לשלוט בעצמו (מתון). אלו הן תכונות מוסריות, הקשורות לאופן שבו אדם פועל או מגיב בחיים. עם זאת, אנו גם משבחים את השכל של אדם – למשל, כשהוא נחשב לחכם או בעל הבנה טובה – אך הדבר קשור ליכולת החשיבה שלו, ולאו דווקא לאופיו.
עכשיו, לנקודה המרכזית: המידות הטובות (באופן כללי) הן אותן תכונות של הנפש או השכל – בין אם מוסריות (כמו מתינות) ובין אם אינטלקטואליות (כמו חכמה) – הנחשבות כראויות לשבח. המידה הטובה אינה רק במה שאתה עושה (פעולות מוסריות) או באיך שאתה חושב (יכולות אינטלקטואליות); היא כוללת את שניהם, כל עוד התכונות הללו ראויות להערכה ותורמות לחיים טובים.