ספר 3 / פרק 7
פסקה 3 - אומץ כאיזון בין קיצוניות
הסבר - חלק אחר חלק
"כפי שאמרנו, אפוא, האומץ הוא דרך האמצע ביחס לדברים שמעוררים ביטחון או פחד, בנסיבות שתוארו; והוא בוחר או מתמיד בדברים משום שזה מעשה אציל לעשותם, או משום שזה בזוי להימנע מהם."
אריסטו מסביר שהאומץ נמצא במציאת האיזון (האמצע) בהתמודדות עם מצבים שמעוררים פחד או מעודדים ביטחון. מדובר לא בהימנעות מוחלטת מפחד, ולא בכניסה פזיזה לסכנה, אלא בהכוונת הרגשות הללו בצורה הנכונה, בזמן הנכון, ולמען הסיבות הנכונות. אדם אמיץ באמת מקבל החלטות או מתמודד עם אתגרים משום שהוא מאמין שזהו מעשה מכובד או מוסרי לעשות זאת, או משום שזה יהיה לא מכובד להימנע מלהתמודד עם מצבים אלה. לכן, האומץ קשור באופן עמוק לסגולה ומוסריות, ולא רק לאומץ לשם אומץ בלבד.
"אך למות כדי לברוח מעוני, מאהבה או מכל דבר מכאיב אחר, אינו סימן לאדם אמיץ, אלא דווקא לפחדן; משום שזהו ביטוי לרפיון לברוח ממה שמטריד, ואדם כזה מקבל על עצמו מוות לא מתוך אצילות, אלא כדי להימלט מהרוע."
אריסטו אומר שבחירה למות כאמצעי להימלט ממצבים קשים, כמו עוני, שיברון לב או כאב אחר, אינה פעולה של אומץ. במקום זאת, היא מעידה על סוג של חולשה או הימנעות מהתמודדות עם אתגרים. אדם אמיץ באמת מתמודד עם הקשיים ישירות, כי זה מכובד לעשות זאת, ולא מתוך רצון לברוח מאי-נוחות או סבל. מוות כדי להימנע מכאב אינו נובע מכוח מוסרי, אלא משקף כניעה לפחד או לתסכול, ולכן הוא קרוב יותר לפחדנות מאשר לאומץ.