אתיקה

כאן, אריסטו חוזר על הרעיון ש"משאלה" – הרצון החזק או הכמיהה למשהו – מכוונת לעבר מטרה או "תכלית." כאשר אנו מייחלים למשהו, קיימת מחלוקת בנוגע למה בדיוק אנו מייחלים. האם תמיד מדובר במשהו שהוא אובייקטיבית טוב (כלומר, בעל ערך או תועלת מהותיים), או שמא מדובר במשהו שפשוט נראה טוב בעינינו (גם אם בפועל אינו באמת טוב)?

ההבחנה הזו חשובה, משום שהיא בוחנת האם בני האדם נמשכים באופן טבעי אל מה שטוב באמת, או שמא יכולים בטעות להשתוקק לדברים שנראים טובים במבט ראשון אך עשויים להיות מזיקים או פגומים למעשה.

אריסטו דן בשאלה האם בני האדם באופן טבעי חושקים במה שהוא טוב באמת, או במה שרק נראה להם טוב (גם אם זה אינו טוב באמת). כאן הוא מערער על הרעיון שאנשים תמיד חושקים ב"טוב." אם זה היה נכון, אז כאשר מישהו חושק במשהו אך בוחר בדרך גרועה — למשל, הוא משתוקק למשהו מזיק או שגוי — הוא למעשה לא היה חושק בדבר שרצוי באמת. כדי שמשהו ייחשב כאובייקט של "חשק", הוא היה חייב להיות טוב באופן אמיתי, אך במקרה הזה האדם בסופו של דבר השתוקק למשהו רע. זה יוצר קונפליקט: איך ייתכן שמישהו חושק ב"טוב" אך מסתיים עם משהו מזיק? אריסטו משתמש בבעיה הזו כדי להטיל ספק בשאלה האם אנשים באמת חושקים ב"טוב" בכל המקרים.

אריסטו אומר כאן שאם מישהו מאמין שמה שאנחנו מייחלים לו מבוסס רק על מה שנראה לנו טוב באופן אישי (ה"טוב הנראה"), אזי עליו לקבל שאין סטנדרט אוניברסלי או טבעי למה שעלינו לייחל לו. במקום זאת, זה יהיה תלוי אך ורק בתפיסה האישית – מה שנראה טוב לאדם אחד לאו דווקא יראה כך לאחר, כלומר המשאלות שלנו הן סובייקטיביות. מכאן נובעת המחשבה שבני אדם יכולים לייחל לדברים שונים לחלוטין, ואפילו מנוגדים, מכיוון שהשקפותיהם על מהו "טוב" שונות.

אריסטו מציין שמה שאנשים רואים כ"טוב" יכול להשתנות מאוד בהתאם לנקודות המבט, החוויות והערכים האישיים שלהם. דבר שמישהו אחד רואה בו טוב, עשוי להיראות הפוך לגמרי – או אפילו רע – בעיני מישהו אחר. לדוגמה, אדם אחד עשוי למצוא שמחה במרדף אחר עושר, בעוד שאדם אחר מאמין שחיים פשוטים הם הרבה יותר מספקים. הגיוון הזה בדעות על מהו "טוב" מדגיש עד כמה התפיסות האנושיות הן סובייקטיביות.