ספר 3 / פרק 3
פסקה 4 - טבע הבחירה והשיקול דעת
הסבר - חלק אחר חלק
"אותו הדבר נשקל ונבחר, אך ההבדל הוא שהבחירה כבר מוגדרת, שכן מה שנבחר כאובייקט הבחירה הוא בדיוק מה שהוחלט עליו כתוצאה מתהליך השיקול וההתלבטות."
חלק זה אומר שכאשר אנחנו מתלבטים (חושבים על החלטה), אנחנו מתמקדים כיצד לפעול או אילו צעדים לנקוט כדי להגיע למטרה. ברגע שסיימנו את ההתלבטות והגענו להחלטה, התוצאה של התהליך הזה הופכת לבחירה שלנו. ה"נושא הבחירה" – הפעולה או הדבר שבו אנחנו מחליטים – כבר ברור ומוגדר, משום שהוא תוצאה של ההתלבטות המוקפדת שלנו. בקיצור, ההתלבטות מובילה להחלטה מוצקה, וההחלטה הזאת הופכת למה שאנחנו בוחרים לשאוף אליו או ליישם.
"כל אדם מפסיק לחקור כיצד עליו לפעול ברגע שהוא מחזיר את עקרון הפעולה אל עצמו ואל החלק השולט שבו; שכן זהו החלק שבוחר."
חלק זה עוסק ברעיון שאדם מפסיק לשאול או להתלבט כיצד לפעול ברגע שהוא מחזיר את תהליך קבלת ההחלטות אל ה"עיקרון המניע" הפנימי שלו — למעשה, החלק שבו שמתחיל ומניע את הפעולה. אריסטו מתייחס ל"חלק השולט" של העצמי, שניתן להבין אותו כחלק הרציונלי, זה שמקבל החלטות — החלק שמכוון לפעולה מושכלת ומדודה. החלק הרציונלי הזה בתוכנו הוא זה שמקבל בסופו של דבר את ההחלטה. במילים אחרות, לאחר שחשבנו והתלבטנו היטב בנוגע לדרך הפעולה הטובה ביותר, ההחלטה הסופית לפעול נובעת מתוכנו, מהחלק המרכזי והמכוון הזה בתוכנו.
דבר זה מדגיש את אמונתו של אריסטו בסוכנות האנושית — היכולת שלנו לבחור מושרשת בתהליך החשיבה וההתלבטות הפנימית. ה"חלק השולט" הוא זה שמפעיל את השליטה ומכוון את מעשינו בהתאם למסקנות שאליהן הגענו במהלך ההתלבטות.
"זה ברור גם מהחוקות הקדומות, שאותן הציג הומרוס; שהמלכים הודיעו לעמם על הבחירות שלהם."
בחלק הזה, אריסטו מתייחס למנהגים עתיקים, במיוחד מתוך דוגמאות מתקופת הומרוס, כדי להמחיש כיצד מתקבלות החלטות וכיצד הן מועברות הלאה. באותן חברות עתיקות, המלכים, שהיו מקבלי ההחלטות המרכזיים, היו מודיעים לעם על החלטותיהם לאחר תהליך שיקול דעת מעמיק. הדוגמה הזו מדגישה את נקודת המבט של אריסטו שלפיה החלטות נובעות מתהליך של שקילה ובחינה, שבסופו מתקבלת החלטה והיא מוצגת כבחירה סופית ורשמית. הדבר מדגיש את הקשר בין תהליך השקילה לבין גיבוש החלטה מוחלטת, שנמסרת כבחירה סמכותית, במיוחד כשההחלטה נוגעת להנהגה או לניהול.
"מושא הבחירה הוא אחד הדברים שבשליטתנו ונחשק לאחר בחינה ושיקול דעת, ולכן הבחירה תהיה תשוקה שקשורה למה שבשליטתנו ונעשית לפי שיקול דעת. שכן, כאשר החלטנו לאחר תהליך השיקול, אנו משתוקקים בהתאם להחלטתנו מתוך שיקול הדעת."
אריסטו מסביר שבחירה נוצרת כאשר אנו משתוקקים לדבר מה שנמצא בשליטתנו, אך רק לאחר שחשבנו עליו באופן מעמיק (הרהרנו בו). במילים אחרות, בחירה אינה נובעת מדחף אקראי או משיקול דעת חולף. היא מתהווה כתשוקה מכוונת—מבוססת על תהליך של חשיבה והחלטה כיצד להשיג מטרה שניתן באמת להשיג אותה.
בפשטות: לאחר ששקלנו את האפשרויות והחלטנו על דרך פעולה שאנו מאמינים שנוכל לממש, הרצון שלנו לפעול בהתאם להופך לבחירה. פעולת הבחירה מעוצבת ומשויכת להרמוניה עם המסקנות שהגענו אליהן במהלך תהליך ההרהור.
"אם כן, ניתן לומר שתיארנו באופן כללי את הבחירה, הבהרנו את טבע מושאי הבחירה ואת העובדה שהיא נוגעת לאמצעים."
אריסטו מסיים את דיונו על משמעות המושג "בחירה". הוא מדגיש כי הבחירה אינה מתמקדת במטרה הסופית שאנו שואפים להשיג (המטרות), אלא בדרכים – בפעולות או הצעדים הספציפיים שאנו מחליטים לנקוט כדי להגיע אל אותה מטרה. בעיניו, הבחירה היא בחירה מכוונת של דרך פעולה שנמצאת בשליטתנו, המבוססת על שיקול דעת זהיר. במילים פשוטות, הבחירה אינה אקראית או אימפולסיבית; היא החלטה מחושבת לגבי כיצד להתקדם לעבר מה שאנו חפצים בו.