ספר 3 / פרק 3
פסקה 3 - טבע השיקול והפעולה
הסבר - חלק אחר חלק
"איננו מתייעצים או שוקלים את המטרות עצמן, אלא את האמצעים להגיע אליהן. למשל, רופא אינו מתלבט אם הוא ירפא, נואם אינו מתלבט אם הוא ישכנע, מדינאי אינו מתלבט אם הוא יביא לחוק וסדר, ואף אחד אחר אינו מתלבט לגבי מטרתו הסופית."
אריסטו מציין שכאשר אנחנו מתלבטים – כלומר, כשאנחנו חושבים לעומק או מתכננים – זה לא בנוגע למטרה הסופית שאנחנו רוצים להשיג, כי היא כבר הוחלטה מראש. במקום זאת, ההתלבטות היא לגבי האמצעים להשגת המטרה. לדוגמה, רופא לא יושב ותוהה אם עליו לנסות לרפא מטופלים – זהו היעד הברור של מקצועו, ה"מטרה" שלו. באופן דומה, נואם יודע שהמטרה שלו היא לשכנע, ומדינאי יודע שמטרתו היא ליצור חוק וסדר. המטרות הללו כבר ברורות ומוסכמות; ההתלבטות מתמקדת במציאת הדרך הטובה ביותר להשיגן.
"הם מניחים את המטרה ומתבוננים כיצד ובאילו אמצעים ניתן להשיגה; ואם נראה שניתן להשיג אותה בכמה דרכים, הם בוחנים באיזו דרך ניתן להשיגה בצורה הטובה והקלה ביותר, ואם ניתן להשיגה באמצעות אמצעי אחד בלבד, הם מתמקדים כיצד ניתן להשיג אותה בדרך הזו ובאילו אמצעים יושג אמצעי זה, עד שהם מגיעים לסיבה הראשונית, שהיא בסדר הגילוי האחרונה."
אריסטו מסביר שכאשר אנשים מתכננים או מתלבטים, יש להם כבר מטרה ברורה או "תכלית" בראש – הם אינם שואלים מה הם רוצים להשיג בסופו של דבר, אלא מתמקדים ב-איך להגיע לשם. אם קיימות דרכים שונות להשגת המטרה, הם שוקלים את האפשרויות כדי להחליט איזו דרך היא היעילה או האפקטיבית ביותר. אם קיימת רק דרך אחת, הם מנתחים כיצד השיטה הספציפית הזו תפעל ומפרקים אותה שלב אחר שלב, תוך שהם מתחקים אחורה אל הפעולה או הסיבה ההכרחית הראשונה. מעניין לציין שבמהלך תהליך התכנון, ה"סיבה הראשונה" הזו היא הדבר האחרון שמזהים, אך היא למעשה הדבר הראשון שצריך לקרות כדי להשיג את המטרה. במובן מסוים, אנו עובדים אחורה כדי להבין מה צריך לקרות קודם.
"האדם שמתלבט נראה כחוקר ומנתח כפי שתואר, כאילו הוא מנתח מבנה גיאומטרי (לא כל חקירה נחשבת להתלבטות – למשל, חקירות מתמטיות – אך כל התלבטות היא סוג של חקירה), ומה שנמצא אחרון בסדר הניתוח נראה כראשון בסדר ההתהוות."
חלק זה עוסק באופן שבו אנשים חושבים ומפעילים שיקול דעת כאשר הם מתלבטים או מקבלים החלטות. אריסטו משווה את תהליך ההתלבטות—הבחינה הקפדנית של איך להשיג מטרה מסוימת—לניתוח של משהו צעד אחר צעד, כמו פתרון בעיה בגיאומטריה.
הוא מדגיש הבדל חשוב: לא כל סוגי החקירה (כמו פתרון בעיה מתמטית) ניתן לכנות כהתלבטות, אבל כל סוגי ההתלבטות כוללים חקירה. במילים אחרות, כשאנו מתלבטים, אנו מפרקים מצבים ומנתחים אותם באופן מובנה, בדומה לעבודה על בעיה לוגית.
מה שמעניין הוא הרעיון שבמהלך תהליך זה, השלב האחרון שאליו אנו מגיעים בניתוח שלנו—הפיתרון או ההבנה של מה האמצעים שיעבדו בצורה הטובה ביותר—הוא לעיתים השלב הראשון כאשר אנו מתחילים לבצע. לדוגמה, כאשר מתלבטים על תיקון רכב, הדבר האחרון שמבינים בשלב התכנון (נניח, "אני צריך כלי מסוים כדי להסיר חלק") יהיה הדבר הראשון שתעשו כשמתחילים לעבוד על המשימה. אריסטו מציין דפוס זה בקשר שבין מחשבה לפעולה.
"ואם אנחנו נתקלים במשהו בלתי אפשרי, אנו מפסיקים את החיפוש, לדוגמה, אם אנו זקוקים לכסף ואין שום דרך להשיגו; אך אם דבר נראה אפשרי, אנו מנסים לעשותו. כאשר אני מדבר על דברים "אפשריים", אני מתכוון לדברים שניתן להשיג באמצעות מאמצינו שלנו; ובמובן מסוים, זה כולל גם דברים שניתן להשיג בעזרת מאמציהם של חברינו, משום שהעיקרון המניע נמצא בנו עצמנו."
בחלק זה, אריסטו אומר שכאשר אנו מתלבטים כיצד להשיג משהו, אנחנו עוצרים אם מבינים שזה בלתי אפשרי – לדוגמה, אם אנחנו זקוקים לכסף אבל אין שום דרך להשיג אותו. עם זאת, אם משהו נראה בר השגה, אנו משקיעים מאמץ כדי לנסות להשיגו.
כאשר אריסטו מדבר על "אפשרי", הוא מתייחס לדברים שניתן לבצע באמצעות הפעולות שלנו. זה כולל גם פעולות שאחרים, כמו חברים, עשויים לעזור לנו להשיג, מכיוון שהדחף לפעול (או לבקש עזרה) עדיין יוצא מאיתנו. למעשה, ההחלטה לנסות חייבת לנבוע מתוכנו, אף על פי ששיתוף פעולה עם אחרים יכול להיות חלק מהתהליך. נקודה זו מדגישה את הסוכנות והאחריות שיש בידינו בפעולה להשגת מטרותינו.
"נושא החקירה הוא לעיתים הכלים, ולעיתים השימוש בהם; ובאופן דומה גם במקרים אחרים – לעיתים האמצעים עצמם, ולעיתים הדרך להשתמש בהם או האופן שבו גורמים להם לפעול."
אריסטו אומר שכאשר אנו מתלבטים או מנסים להבין איך להשיג משהו, אנו לרוב מתמקדים בהיבטים שונים בהתאם למצב. לפעמים אנו מתרכזים בכלים או המשאבים (ה"כלים") הנדרשים להשגת המטרה. בפעמים אחרות, אנו מתמקדים באיך להשתמש בכלים הללו בצורה יעילה (ה"שימוש בהם"). באותו אופן, במצבים אחרים, אנו עשויים לשקול את השיטות או הפעולות הנדרשות (ה"אמצעים") או את האופן הספציפי לביצוע השיטות בצורה מוצלחת (ה"אופן של השימוש בהן או הדרכים להביא לכך"). הדבר מדגיש את החשיבות של תכנון קפדני ומחשבה מעמיקה בתחומי פעולה וקבלת החלטות שונים.
"נראה אם כך, כפי שאמרנו, שהאדם הוא עקרון מניע של פעולות; כעת, ההתלבטות מתמקדת בדברים שעל האדם עצמו לבצע, והפעולות מתבצעות למען מטרות שהן מעבר להן עצמן."
חלק זה מדגיש שבני האדם הם הכוח המניע מאחורי פעולותיהם. כאשר אנו שוקלים או חושבים בקפידה על משהו, אנו מתמקדים במה שאנחנו יכולים לעשות בעצמנו כדי להשיג מטרה מסוימת. עם זאת, פעולות אינן מתבצעות למען עצמן, אלא מכוונות להשגת משהו שמעבר לפעולה עצמה. לדוגמה, אם אתה שוקל לתקן ברז דולף, פעולת התיקון עצמה אינה המטרה הסופית—מה שאתה שואף אליו הוא ברז מתפקד או טובת הנאה גדולה יותר (כמו מים זורמים או שמירה על בית נוח). הדבר מדגיש את טבעה המכוון של הפעולה האנושית: היא תמיד מכוונת להשגת יעד או מטרה שמחוץ לפעולה עצמה.
"שהרי התכלית אינה יכולה להיות נושא לעיון ושיקול, אלא רק האמצעים להשגתה; וגם העובדות הממשיות אינן יכולות להיות נושא לעיון, כמו האם זהו לחם או האם נאפה כראוי; שכן אלו עניינים הנתפסים באמצעות החושים."
אריסטו מדגיש נקודה קריטית בנוגע לקבלת החלטות ולפעולה אנושית. הוא טוען שכאשר אנחנו שוקלים ומתלבטים, איננו מתמקדים במטרה הסופית (ה-"תכלית") עצמה, מכיוון שהתכלית כבר הוחלטה או הנחתה כבעלת ערך – כבר קבענו מה אנחנו רוצים להשיג. במקום זאת, ההתלבטות שלנו מתמקדת באמצעים – הדרכים או הצעדים הטובים ביותר להגיע אל המטרה הזו.
בנוסף, הוא מסביר שאיננו מתלבטים גם בנוגע לעובדות פשוטות וברורות מאליהן, כמו אם מה שנמצא לפנינו הוא לחם או אם הוא נאפה כראוי. שאלות מסוג זה הן עניין של תפיסה חושית, שאנחנו קובעים על ידי התבוננות או חוויה ישירה, לא באמצעות תהליך מחשבתי של שיקול דעת.
בעצם, ההתלבטות מתמקדת באיך להגיע מנקודה א' לנקודה ב', ולא בשאלה אם נקודה ב' רצויה (המטרה הסופית) או אם משהו מובן מאליו הוא נכון (עובדות מוחשיות).
"אם נצטרך להתייעץ ולהתחבט כל הזמן, נידרש להמשיך עד אינסוף."
אריסטו מציין כאן שלתהליך השיקול – החשיבה המעמיקה איך להשיג משהו – יש גבולות מעשיים. אם היינו שוקלים ללא סוף כל פרט וכל שלב בדרך להשגת מטרה, היינו נכנסים למעגל אינסופי של ניתוחים בלי להגיע לפעולה אמיתית. זה היה מבטל את המטרה של השיקול עצמו, שמטרתו להחליט על האמצעים להשגת המטרה כך שנוכל לפעול. בעצם, הוא מדגיש את החשיבות שבידיעה מתי להפסיק לשקול ולהתחיל לפעול, אחרת שום דבר לא יתבצע.