אתיקה

אריסטו ממשיך בחקירתו על טבעה של "בחירה" (פרוהיירסיס ביוונית), ובקטע זה הוא מנסה להגדיר בדיוק מהי בחירה. הוא מתחיל בכך שהוא מודה שבחירה אינה זהה לאף אחד מהדברים שכבר דן בהם - כמו דעה, רצון, או פעולה שנעשית פשוט מתוך רצון חופשי. בעצם, הוא שואל, "אם זה לא הדברים האלה, אז מה בדיוק אנחנו מתכוונים?" שאלה זו מציבה את הבסיס לחקירה על מה שמייחד את הבחירה וכיצד היא משתלבת בתהליך קבלת ההחלטות האנושי.

אריסטו מבצע כאן הבחנה: רק בגלל שמשהו נעשה מרצון (משהו שאנו עושים מרצוננו החופשי ולא בכפייה), זה לא אומר שזו פעולה שאנו בוחרים בה באופן פעיל. במילים אחרות, בעוד שכל הבחירות הן פעולות מרצון, לא כל הפעולות מרצון נחשבות לבחירות אמיתיות במובן העמוק והרציונלי שהוא חוקר. ישנן פעולות מרצון שאנו עשויים לבצע ללא מחשבה מוקדמת או כוונה—כמו התנהגויות אינסטינקטיביות או ספונטניות—שאינן כוללות את תהליך קבלת ההחלטות המודע שאריסטו מקשר עם בחירה.

כאן אריסטו מנסה להבין מה בדיוק היא "בחירה" (או פרוהרסיס ביוונית). הוא כבר הבחין בין בחירה לבין דברים כמו דעה או פעולות רצוניות בסיסיות, וכעת הוא שואל אם ייתכן שהבחירה קשורה להיוועצות, במיוחד למשהו שאנו מחליטים עליו לאחר שיקול דעת מעמיק.

במילים פשוטות, הוא תוהה אם הבחירה היא תוצאה של תהליך מחשבתי—כאשר אנו שוקלים אפשרויות, מבינים את ההשלכות, ואז מקבלים החלטה. הוא בוחן האם פעולת הבחירה קשורה לחשיבה מחושבת, בניגוד לפעולה אימפולסיבית או אינסטינקטיבית.

אריסטו מדגיש כי בחירה אינה פעולה אקראית או אימפולסיבית, אלא משהו שמבוסס על רציונליות ועל שיקול דעת מעמיק. במילים אחרות, כאשר אנו מבצעים בחירה, מדובר בתהליך מכוון שבו ההיגיון והמחשבה מובילים אותנו לקבלת ההחלטה. זה לא רק עניין של פעולה מתוך דחף רגעי או תחושת בטן; יש כאן רכיב אינטלקטואלי או מחשבתי שמבדיל את הבחירה מסוגים אחרים של פעולות או החלטות.

בקטע זה, אריסטו מתייחס למהות ה"בחירה" (ביוונית, "פרוהיירסיס"). הוא מציין כי עצם המילה "בחירה" מרמזת על תעדוף – פעולה של העדפת משהו על פני אפשרויות אחרות. זה לא רק עניין של רצון או פעולה מתוך דחף; הבחירה כוללת החלטה מודעת לאחר התבוננות באפשרויות שונות. מהות הבחירה, אם כן, טמונה בקשר שלה להיגיון ולשיפוט, מה שמראה שהיא לא אקראית אלא מוכרעת בתודעה לאחר מחשבה או הרהור מוקדם.