אתיקה

אריסטו מתחיל בכך שהוא שואל האם אנו יכולים להרהר על כל דבר באופן מוחלט, או אם ישנם גבולות למה שכדאי להרהר עליו. הוא מבהיר שלא כל דבר הוא נושא לגיטימי להרהורים. הוא מדגיש את רעיון הסבירות—שהרהורים נכונים הם כאלה שאדם נבון ורציונלי יעסוק בהם, ולא מחשבות לא הגיוניות של אדם חסר שיקול דעת או מנותק מהמציאות. למעשה, ההרהור כולל חשיבה זהירה ורציונלית על דברים שנמצאים בשליטתנו ושכדאי באמת להרהר עליהם.

אריסטו בוחן מה משמעותו של שיקול דעת ומהם הנושאים שמתאימים באמת לדיון שקול. הוא מציין שישנם דברים שעליהם אנו פשוט לא שוקלים, כי הם מחוץ למרחב השליטה או ההשפעה שלנו. לדוגמה, איננו שוקלים "דברים נצחיים", כמו המבנה הבסיסי של היקום או אמיתות מתמטיות (כמו העובדה שהאלכסון של ריבוע אינו ניתן למדידה ביחס לצלע שלו). אלו הן מציאויות קבועות שאנשים אינם יכולים לשנות דרך פעולה או החלטה.

באופן דומה, איננו שוקלים התרחשויות טבעיות שמתרחשות באופן קבוע מתוך הכרח או חוקי טבע—כמו נקודות ההיפוך של השמש, או זריחתם ושקיעתם של כוכבים. תופעות אלו מתרחשות ללא התערבותנו. יתר על כן, איננו שוקלים אירועים טבעיים בלתי סדירים, כמו בצורות או גשמים, או מקרים אקראיים לחלוטין, כמו מציאת אוצר במקרה. אלו הם דברים שכוח האדם אינו יכול לשלוט בהם או שהם עניין של מקריות בלבד.

בעיקרו של דבר, נקודת המבט שלו היא ששיקול דעת שמור להחלטות שבהן מאמץ והיגיון אנושיים יכולים להשפיע. התעמקות בדברים שמחוץ להשפעת האדם היא בזבוז של תשומת לב, כי הם נמצאים מחוץ לתחום הכוח של קבלת ההחלטות שלנו.

אריסטו אומר כאן שאנחנו לא משקיעים זמן במחשבות מעמיקות או בתכנון (בהתלבטות) על כל ההיבטים של חיי האדם או הקיום. למשל, ספרטני (מישהו מספרטה) לא ישב וינסה להבין או לשפר את המערכת הפוליטית של הסקיתים (קבוצה שונה לחלוטין של אנשים). למה? כי זה לא משהו שבשליטתם או בהשפעתם—זה לא משהו שהם באמת יכולים לפעול עליו או לשנות דרך מאמציהם.

הנקודה הרחבה יותר היא שאנחנו ממקדים את ההתלבטויות שלנו בדברים שעליהם כן יש לנו השפעה, ושאפשר לעשות בהם שינוי, במקום לדאוג לדברים שנמצאים לגמרי מחוץ לשליטתנו.