אתיקה

אריסטו טוען כאן ש"בחירה" היא משהו מחושב ומודע יותר מאשר דחפים פשוטים כמו תיאבון או כעס, המשותפים גם לבעלי חיים וליצורים בלתי רציונליים אחרים. הוא מדגיש שבחירה היא יכולת ייחודית לאדם, הקשורה להיגיון ולתהליכי קבלת החלטות מכוונות. לעומת זאת, תיאבון (רצון לאוכל, הנאה וכדומה) וכעס הם תגובות אינסטינקטיביות ורגשיות שאינן דורשות מחשבה רציונלית. הבחנה זו מדגישה את אופייה העמוק והרפלקטיבי של הבחירה בהשוואה לדחפים אוטומטיים או רגשיים.

כאן, אריסטו עושה הבחנה חשובה בין שתי דרכים שונות שבהן אנשים יכולים לקבל החלטות או לפעול. נפרק זאת:

- האדם הבלתי-מושל הוא מישהו שנכנע לתאוותיו - דחפיו או רצונותיו - מבלי להפעיל שליטה רציונלית. אדם כזה עשוי לדעת מהו הדבר הנכון לעשות, אך נכשל לפעול בהתאם לכך מפני שהוא מוצף על ידי תשוקותיו המיידיות או רגשותיו. במקרה הזה, פעולותיו מונעות על ידי תאווה ולא על ידי בחירה מחושבת.

- לעומת זאת, האדם המושל בעצמו (שיש לו שליטה עצמית) מתנגד לפעול מתוך תאווה בלבד ומשתמש בתבונה כדי לבחור לפעול בהתאם למה שהוא מאמין שנכון. אפילו אם הוא מרגיש פיתוי על ידי רצונותיו, הוא מקבל בחירה להתנהל על פי עקרונותיו או השיפוט המושכל שלו, ולא לפי דחפיו.

נקודת המפתח של אריסטו כאן היא שפעולה מתוך רצונות ללא חשיבה (כפי שעושה האדם הבלתי-מושל) שונה לחלוטין מבחירה רציונלית ומודעת (כפי שעושה האדם המושל בעצמו). הדבר מדגיש את החשיבות של שליטה עצמית רציונלית כדי לחיות חיים מוסריים ומעלותיים.

אריסטו מבצע כאן הבחנה בין תאווה לבין בחירה, ומדגיש כיצד הן שונות ביסודן בטבע ובאופן הפעולה שלהן.

כאשר אריסטו אומר ש"לתאווה יש ניגוד לבחירה, אך לא לתאווה מול תאווה", הוא מסביר שהרצונות שלנו (או התאוות) לעיתים מובילים אותנו לכיוונים שנוגדים את ההחלטות הרציונליות שלנו (או הבחירות). לדוגמה, ייתכן שתהיה לך משיכה חזקה (תאווה) לזלול מאכלים לא בריאים כי זה מהנה, אבל השיפוט הרציונלי שלך (בחירה) יאמר לך לבחור במשהו בריא יותר כי זה טוב יותר עבורך בטווח הארוך. לעומת זאת, תאווה אחת אינה מתנגשת בהכרח עם תאווה אחרת – אם אתה משתוקק לדבר אחד ואז לדבר אחר, אלה פשוט שתי משיכות, שאינן בהכרח סותרות זו את זו באותו האופן שבו תאווה מתנגשת עם בחירה רציונלית.

החלק הבא – "תאווה קשורה למה שנעים ולמה שכואב, אך בחירה אינה קשורה לכאב או להנאה" – מדגיש שהתאווה פועלת ברמה רגשית. התאוות שלנו נמשכות למה שמרגיש נעים ומתרחקות ממה שמרגיש כואב. הבחירה, לעומת זאת, היא תהליך רציונלי, שאינו קשור ישירות למה שנעים או כואב. הבחירה עוסקת בהחלטה מכוונת, המבוססת על סיבה ומחשבה לגבי מה שטוב או נכון, בלי קשר לשאלה האם התוצאה נעימה או לא נעימה.

בפשטות: התאווה רודפת אחר מה שמרגיש טוב; הבחירה שואפת למה שרציונלי וטוב יותר. הבחנה זו יוצרת בסיס להבנת ההתנהגות האנושית כמשלבת דחפים רגשיים ושיקול דעת רציונלי.

בחלק זה, אריסטו מדגיש שפעולות המונעות מכעס אינן נובעות מתוך בחירה. כאשר אנשים פועלים מתוך כעס, פעולותיהם בדרך כלל אימפולסיביות וריאקציונריות, ולא תוצאה של שיקול דעת מחושב או החלטה רציונלית. הבחירה, כפי שאריסטו מגדיר אותה, כוללת בחינה מעמיקה של אפשרויות והיא קשורה לתהליך מחשבה והיגיון. לעומת זאת, הכעס משתלט על ההיגיון ומוביל לפעולות שהן פחות מודעות או מכוונות. לכן, פעולות שמניען היחיד הוא כעס אינן נחשבות בעיני אריסטו כ"בחירות" אמיתיות.