ספר 3 / פרק 10
פסקה 1 - מידת המידה הטובה של המתינות
הסבר - חלק אחר חלק
"לאחר האומץ, נדבר על מידת המתינות; שכן אלה נראות כמעלות של החלקים הבלתי רציונליים."
אריסטו עובר מדיון על האומץ לדיון על מידת המתינות, ומדגיש ששתי המידות הללו קשורות להיבטים שונים של הטבע האנושי – ובעיקר לחלקים ה"לא רציונליים" של הנפש. כאשר הוא אומר "לא רציונליים", הוא לא מתכוון למשהו לא הגיוני או טיפשי, אלא להיבטים בטבע שלנו שאינם נשלטים לחלוטין על ידי ההיגיון, כמו רגשות, תשוקות ואינסטינקטים. האומץ עוסק באופן שבו אנו מתמודדים עם פחד וכאב, ואילו המתינות עוסקת באופן שבו אנו מנהלים את התשוקות שלנו להנאות. שתי המידות שואפות להביא איזון ומשמעת לחלקים הלא-רציונליים שבנו.
"אמרנו שהמתינות היא דרך אמצעית ביחס להנאות (משום שהיא מתמקדת פחות, ולא באותו האופן, בכאבים); התאווה העצמית גם היא מתגלה באותו התחום."
אריסטו ממשיך בדיון שלו על מידות טובות ועובר להתמקד במידת המיתון, שהיא מידה טובה הקשורה לאופן שבו אנו מתמודדים עם הנאות. הוא מדגיש שמיתון עוסק במציאת איזון או "עמדה אמצעית" בגישתנו להנאות. בשונה מאומץ, העוסק בעיקר בכאב ופחד, המיתון אינו מתמקד בכאב במידה רבה. במקום זאת, הוא עוסק באופן שבו אנו מגיבים לחוויות מהנות. בקצה השני של הספקטרום ניצבת ההוללות, שהיא עודף או היעדר ריסון בחיפוש אחר הנאות. הן מיתון והן הוללות מתייחסים לאותו תחום—הקשר שלנו עם חוויות נעימות—אבל המיתון עוסק באיזון, בעוד ההוללות מייצגת חריגה.
"ובכן, כעת נבחן עם איזה סוג של תענוגות הם עוסקים."
בחלק זה, אריסטו מתחיל לצמצם את הדיון כדי לזהות אילו סוגי הנאות קשורים למידת האיפוק (מתינות) ולמידת הפזרנות (פינוק עצמי). הוא מכיר בכך שקיימים סוגים שונים של הנאות, ומחלק אותן לשתי קטגוריות עיקריות: הנאות הקשורות לגוף והנאות הקשורות לנפש. לדוגמה, הנאות כמו אהבת הכבוד או אהבת הלמידה קשורות למחשבה או לנפש. הנאות אינטלקטואליות או רגשיות אלו אינן מערבות את הגוף באופן ישיר כפי שעושות תחושות פיזיות.
בנוסף, אריסטו מציין שאנשים שמחפשים את ההנאות שאינן גופניות (כמו כבוד או למידה) אינם מכונים בעלי איפוק או מפונקים, ללא קשר לכמות ההנאה שהם מפיקים או כמה הם נוטים להתעמק בהן. באופן דומה, אנשים שעוסקים בהנאות אחרות שאינן גופניות, כמו רכילות (לדבר לשם בידור) או דאגה מוגזמת לרכוש חומרי, אינם נכנסים לאותה מסגרת מוסרית של איפוק ופינוק. ייתכן שיכנו אותם בשמות אחרים—כמו רכלנים או קמצנים—אבל פעילויות אלו אינן שייכות לעולם ההנאות הגופניות.
כך, אריסטו מבקש להבהיר שאיפוק ופינוק נוגעים באופן ספציפי להנאות גופניות—הנאות שהן מוחשיות ומורגשות דרך החושים הפיזיים. מיקוד זה מכין את הבסיס לדיון מפורט יותר על מידת האיפוק.
"ניתן להבחין בין תענוגות גופניים לבין אלה של הנפש, כמו אהבת הכבוד ואהבת הלימוד; כי האוהב של כל אחד מאלה נהנה ממה שהוא אוהב, כאשר הגוף אינו מושפע כלל, אלא דווקא הנפש. אך אנשים העוסקים בתענוגות כאלה אינם נקראים מתונים או מופרזים."
אריסטו מבצע כאן הבחנה מרכזית בין שני סוגים של הנאות: ההנאות הקשורות לגוף (הנאות גופניות) והנאות הקשורות לנפש או לשכל (הנאות לא-גופניות). הנאות הנפש, כמו השמחה שאדם חווה כשמחפש כבוד, רוכש ידע או עוסק בפעילויות שכליות, שונות מהנאות הקשורות בתחושות פיזיות או רצונות (כמו אכילה, שתייה או הנאות גופניות אחרות).
הנקודה היא שאנשים שנמשכים במיוחד להנאות לא-גופניות (כמו חיפוש אחר למידה או הכרה חברתית) לא נחשבים מתונים (כאלה שמגלים איפוק) או בהולים (כאלה שחסרים איפוק). המונחים הללו שמורים להתייחסות להתמודדות עם הנאות גופניות. במילים אחרות, מתינות ובהילות נוגעות לשליטה על רצונות פיזיים, ולא לדברים כמו אהבת הכבוד או הסיפוק האינטלקטואלי.
"כמו כן, גם אלה המתמקדים בהנאות אחרות שאינן גופניות אינם נחשבים לתאוותנים; למשל, אלה שאוהבים לשמוע ולספר סיפורים ומבלים את ימיהם על כל עניין שמזדמן להם מכונים רכלנים, אך לא תאוותנים. באותו האופן, גם אלה שמתאבלים על אובדן כסף או חברים אינם נחשבים לתאוותנים."
בחלק זה, אריסטו עושה הבחנה בין הנאות והתנהגויות הקשורות לגוף לבין אלו הקשורות לנפש או להיבטים הלא-פיזיים של החיים. הוא מסביר שאנשים שנהנים מסיפורים, רכילות, או העברת הזמן בשיחות על נושאים אקראיים אינם מכונים "רעבתנים לתאוות" כמו אנשים שמגזימים בהנאות גופניות כמו אוכל או שתייה. במקום זאת, ייתכן שיכנו אותם "רכלנים" או כינוי דומה, אך התנהגותם אינה נכללת במסגרת מה שאריסטו דן בו בנוגע למתינות או לתאוותנות. באותו אופן, אנשים שחשים כאב על אובדן כסף או חברים מגיבים באופן רגשי או חברתי, ולא גופני, ולכן גם הם אינם מתוארים במונחים האלה. בסופו של דבר, אריסטו מעוניין להתמקד רק בהנאות הגופניות כשמדובר במושגים של מתינות ותאוותנות, תוך השארת הנאות וכאבים אחרים מחוץ לדיון זה.