אתיקה

אריסטו טוען שאנשים שהם מוסרית רעים או בלתי-צודקים מתנהגים כך משום שהם חסרים הבנה נכונה של מה צריך או לא צריך לעשות. במילים אחרות, הרשע נובע מסוג של אי-ידיעה בנוגע לדרך הפעולה הנכונה או הדברים שצריך להימנע מהם. חוסר ההבנה או "הטעות" הזו היא מה שמוביל אנשים לפעול בצורה שגויה ולהפוך לבלתי-צודקים או רעים באופן כללי. בעצם, התנהגות רעה לרוב נובעת מכך שאין ידיעה או תפיסה נכונה של הדרך האתית.

בקטע זה, אריסטו מדגיש שהמונח "בעל כורחו" אינו חל על פעולות שבהן אדם פשוט אינו יודע מהו הטוב ביותר עבורו או מה מועיל לו (חוסר ידיעה לגבי מה שטובתו). סוג זה של בורות אינו נחשב צידוק לפעולה שנעשתה מתוך כפייה, משום שהוא משקף פגם עמוק יותר באופיו או במטרתו של האדם – מה שאריסטו מכנה "מטרה שגויה". במקום להוביל לפעולות בלתי רצוניות (שייתכן ויהיו נסלחות), טעות מסוג זה נוטה להפוך את האדם לרע מוסרית או למושחת.

בנוסף, המונח "בעל כורחו" גם לא חל כאשר אדם בור לגבי אמיתות אוניברסליות – עקרונות כלליים של נכון ולא נכון – משום שמוטלת אחריות על אנשים לדעת סוג כזה של ידע. אם מישהו מתעלם או אינו מבין את הכללים המוסריים או האתיים הרחבים הללו, החברה נוטה להאשים אותו, שכן מצופה ממנו להכיר בהם.

אריסטו בעצם מבחין בין סוגים שונים של בורות ומציע שלא כל סוגי הבורות מצדיקים את מעשיו של האדם.

בקטע הזה, אריסטו מבצע הבחנה חשובה לגבי סוג הבורות שיכולה לפטור אדם מאחריות. הוא אומר שלחוסר מודעות לפרטים הספציפיים – ה"פרטיקולריים" – סביב פעולה (כמו המצב המסוים או טבעו של מה שעוסקים בו) יש יכולת להפוך פעולה לבלתי רצונית. לדוגמה, אם מישהו בטעות נותן רעל לחבר שלו, מתוך מחשבה שזהו תרופה, הרי שהבורות שלו בנוגע לעובדה הספציפית שזוהי רעל ולא תרופה, היא זו שעשויה להפוך את פעולתו המזיקה לבלתי רצונית.

לעומת זאת, בורות לגבי עקרונות מוסריים כלליים (אמת "אוניברסלית", כמו ידיעת ההבדל בין טוב לרע) לא תפטור אדם מאחריות – היא פשוט תהפוך אותו לאשם או רע. לכן, עבור אריסטו, חוסר ידיעה לגבי הפרטים הספציפיים במצב מסוים הוא זה שחשוב יותר כשבוחנים האם פעולה אכן נעשתה באופן בלתי רצוני. זו הסיבה שבורות זו עשויה להוביל אחרים לרחם על האדם או לסלוח לו.

בקטע הזה, אריסטו מסביר שהמושגים של רחמים וסליחה (כלומר, להרגיש צער על מעשיו של אדם או לסלוח לו) מופיעים כאשר אדם פועל שלא מרצון – כלומר, מבלי להתכוון לעשות משהו לא בסדר – בגלל שלא היה מודע לפרטים מסוימים או לנסיבות סביב מעשיו.

הוא מדגיש שדווקא הבורות לגבי "הפרטים המיוחדים" (העובדות הקונקרטיות של המצב) היא זו שגורמת לאדם לפעול ללא כוונה, ולכן פעולתו נחשבת בלתי רצונית. לדוגמה, אם מישהו פוגע באדם אחר בטעות, כי לא ידע פרט קריטי – כמו לחשוב שכלי מסוים הוא בטוח לשימוש אבל בפועל הוא מסוכן – בורות זו עשויה להפוך את הפעולה שלו לטעות כנה ולא למעשה מכוון. במקרים כאלה, החברה נוטה לגלות יותר חמלה או סליחה.