אתיקה

אריסטו עושה כאן הבחנה חשובה בין שני סוגים של מצבים הקשורים לבורות. כאשר מישהו פועל בגלל בורות, הפעולות שלו נובעות ישירות מחוסר ידע או מודעות. במילים אחרות, הבורות עצמה היא הגורם המרכזי למה שהוא עושה.

עם זאת, מצב זה שונה מפעולה בתוך מצב של בורות, שבו האדם אולי לא מודע באופן מלא למה שהוא עושה באותו הרגע, אבל הבורות אינה הסיבה העיקרית לפעולתו. ייתכן שהוא מושפע מגורמים אחרים, כמו רגשות או מצבים חיצוניים, אשר מטשטשים את המודעות שלו. אם כך, ההבדל טמון בשאלה האם הבורות היא הסיבה לפעולה, או רק ההקשר שבו הפעולה מתרחשת.

אריסטו מבצע כאן הבחנה: כאשר מישהו פועל תחת שכרות או מתוך התקף זעם, פעולותיו אינן נובעות מבורות (חוסר ידע או הבנה). במקום זאת, פעולות אלו נגרמות מגורמים חיצוניים, כמו השכרות או מצבם הרגשי (הזעם). גורמים אלו מעמעמים את שיקול הדעת ואת השליטה שלהם בהתנהגותם, אך זה לא אותו דבר כמו להיות באמת בור או לא מודע למה שקורה. לכן, פעולותיהם נובעות מהשפעות חיצוניות אלו, גם אם הם אינם פועלים בהיגיון או מתוך מחשבה מעמיקה.

אריסטו מבדיל כאן הבחנה חשובה. הוא אומר שכאשר מישהו פועל "מתוך בורות" (למשל כשהוא שיכור או מוצף בכעס), הוא לא מקבל החלטה מודעת ומושכלת. עם זאת, מעשיו אינם נובעים מבורות עובדתית כשלעצמה, אלא ממצבו המשובש. במילים אחרות, השיפוט שלו מעורפל או פגוע, מה שגורם לו לפעול מבלי להבין באמת את מעשיו באותו רגע. זה שונה מפעולה הנובעת פשוט מתוך חוסר ידע (בורות בעובדות). התנהגותו נובעת ממצבו (כמו שכרות או כעס) ולא מאי ידיעה מה נכון ומה שגוי.