ספר 2 / פרק 9
פסקה 3 - להיזהר מפני הנאה
הסבר - חלק אחר חלק
"כעת, בכל עניין יש להיזהר במיוחד מהנעימות או מהתענוג, שכן איננו שופטים אותם בצורה אובייקטיבית."
אריסטו מציין כאן נקודה חשובה: בכל הנוגע לעונג, יש לנו נטייה לאבד את היכולת לשפוט באופן הוגן או אובייקטיבי. לעונג יש דרך לערפל את שיקול הדעת שלנו, מה שמקשה עלינו לחשוב בצורה בהירה ולפעול בחוכמה. למעשה, הוא מזהיר אותנו שהמשיכה שלנו למה שמרגיש טוב עלולה בקלות להרחיק אותנו ממה שהוא באמת מוסרי או מאוזן. מאחר שלעונג יש השפעה כה חזקה על ההתנהגות האנושית, הדבר דורש מאיתנו זהירות מיוחדת.
"עלינו, אם כך, להתייחס לעונג כפי שזקני העם התייחסו להלנה, ובכל מצב לחזור על דבריהם; כי אם נדחה את העונג בדרך זו, יש פחות סיכוי שנסטה מדרך הישר."
אריסטו מתייחס כאן לסיפור ידוע מהמיתולוגיה היוונית – הלנה מטרויה, שיפיה וכוחה המפתה היו כה עוצמתיים, עד שנאמר שהם גרמו למלחמת טרויה. כשהוא מזכיר את "זקני העם," הוא רומז לרעיון מסוים: חלק מהדמויות המבוגרות והחכמות יותר בסיפור זה חששו מקסמה של הלנה ומההשלכות ההרסניות הפוטנציאליות שלו. הם כנראה ראו בה מקור לפיתוי או לצרות, שמוביל לפעולות נמהרות ומזיקות.
מה שאריסטו אומר בקטע זה הוא שעלינו להתייחס לתענוג באותו אופן זהיר. כמו שזקני העם התגוננו מליפול שבי אחרי קסמיה המסוכנים של הלנה, עלינו גם לאמץ גישה ביקורתית, כמעט ספקנית, כלפי התענוג. אם ניגרר בקלות רבה מדי אחרי תענוגות, הדבר עלול לערפל את שיקול הדעת שלנו, להוביל להחלטות שגויות או להרחיק אותנו מה"שביל האמצע" – הדרך המאוזנת והמידתית של החיים. באמצעות גישה זהירה כלפי התענוג, יש סיכוי נמוך יותר שנאבד את תחושת הצדק והתבונה שלנו.
"על ידי כך שננהג כך (לסכם את העניין), נצליח בצורה הטובה ביותר לפגוע במידה הנכונה."
אריסטו מסיים למעשה את עצתו על איך להגיע ל"דרך האמצע" – הדרך המאוזנת והמידתית בין הקצוות. הוא טוען כי המפתח הוא להימנע ממשיכה לעודף תענוגות, כיוון שאנחנו נוטים מטבענו לצד זה, מה שמקשה עלינו לשפוט אותו בצורה אובייקטיבית. על ידי התנגדות פעילה להטיה הזאת והימנעות מפיתוי התענוגות, יש לנו סיכוי טוב יותר להישאר מאוזנים ומידתיים. בקיצור, על ידי מודעות לנטיות שלנו ונקיטת זהירות כלפי תענוגות, נוכל למצוא ולפעול בדרך האמצע המוסרית.