אתיקה

אריסטו ממשיך לבנות על טיעונו הקודם בנוגע ל”מידה הנכונה,” שהיא הנקודה המאוזנת בין שני קצוות של התנהגות או רגש (שאותה הוא רואה כמידת המוסריות). הוא מכיר בכך שהגעה למידה הנכונה היא משימה קשה במיוחד. מכיוון שזה כל כך מאתגר להגיע בדיוק למצב המאוזן, הוא מציע חלופה מעשית: כאשר שואפים למעלה מוסרית, עדיף לפחות להימנע מהקיצוניות המזיקה יותר מבין השתיים. במילים אחרות, אם מציאת האיזון המושלם היא כמעט בלתי אפשרית, חכם יותר להעדיף את "הרע הפחות" – את הקיצוניות הפחות מזיקה או שגויה – מאשר ליפול לטעות חמורה יותר.

אריסטו מדגיש שלכולנו יש נטיות אישיות או הרגלים שמושכים אותנו לקיצוניות אחת או אחרת בכל הקשור לרגשותינו ולהתנהגותנו. נטיות אלו משתנות מאדם לאדם, כי מה שמושך או מפתה אדם אחד עשוי לא להשפיע באותו אופן על אדם אחר. הוא מציע שנוכל לזהות את הנטיות הללו על ידי תשומת לב למה שמביא לנו הנאה או כאב, שכן תגובות רגשיות אלו חושפות לאן אנו "נמשכים" באופן טבעי. לדוגמה, אם מישהו חש הנאה כאשר הוא מתפנק באכילה מופרזת אך כאב כאשר הוא מתרגל מתינות, ייתכן שהנטייה הטבעית שלו נוטה לכיוון עודף בתחום זה. הכרה בנטיות הללו היא הצעד הראשון לתיקונן.

אריסטו נותן עצות מעשיות כיצד להגיע לאיזון ("הממוצע") בהתנהגות וברגשות שלנו. הוא מכיר בכך שקשה להגיע לאיזון המושלם מיד, כי הנטיות האנושיות בדרך כלל מושכות אותנו לקיצוניות אחת או אחרת—או לעשות יותר מדי או פחות מדי משהו. כדי לתקן זאת, הוא מציע להטות את עצמנו במכוון לכיוון ההפוך מהנטייה הטבעית שלנו.

הוא משתמש בדוגמה של יישור מקל עקום: אם מקל מכופף לכיוון מסוים, לא מתקנים אותו רק על ידי דחיפה עדינה לכיוון האמצע; במקום זאת, צריך לכופף אותו בצורה חזקה לכיוון ההפוך עד שהוא מתיישר בסופו של דבר. באופן דומה, אם אתם נוטים להגזים או להיות מוגזמים באיזשהו תחום, כדאי לכם במודע לכוון לכיוון ההפוך (איפוק או ריסון) עד שתמצאו את האיזון המתאים, ה"ממוצע".

העצה הזו מדגישה מודעות עצמית (להכיר את הנטיות שלך) ופעולה מודעת כדי לאזן את הנטיות האלה (לתקן בכיוון ההפוך), כך שתוכלו להגיע למצב מאוזן ומוסרי.