ספר 2 / פרק 6
פסקה 6 - אי האפשרות של אמצע (מידתיות) בפעולות ורגשות מסוימים
הסבר - חלק אחר חלק
"אך לא כל פעולה או רגש מאפשרים מידה בינונית; שכן ישנם דברים ששמם כבר מרמז על רוע, כמו קטנוניות, חוסר בושה, קנאה, ובמקרה של פעולות – ניאוף, גניבה, רצח; שכן כל אלה ודומיהם משמעם בשמותיהם שהם רעים בעצם מהותם, ולא בשל עודף או חוסר בהם."
אריסטו מציין שלא כל דבר בחיים יכול להיות מאוזן ל"דרך האמצע" או לאמצע הנכון. רגשות מסוימים (כמו קנאה או שנאה) ומעשים מסוימים (כמו ניאוף, גניבה ורצח) הם מטבעם שליליים ורעים. בניגוד למידות הטובות, שכוללות מציאת איזון בין שני קצוות, דברים אלו לא יכולים להיעשות "במתינות" או להתקיים באיזון שיהפוך אותם לטובים. המהות שלהם קשורה למעשה רע, ואין שום הקשר או התאמה שיכולים להפוך אותם לנכונים.
"אם כן, אין זה אפשרי להיות צודק ביחס לדברים אלו; תמיד יהיה מדובר בטעות. הטוב או הרע בקשר לדברים כאלה אינו תלוי בביצוע ניאוף עם האישה הנכונה, בזמן הנכון ובדרך הנכונה, אלא שעצם עשייתם בכלל היא שגיאה."
בקטע זה אריסטו מדגיש שישנם מעשים שהם מטבעם רעים ולעולם אינם מוצדקים, ללא קשר לנסיבות או לאופן שבו הם מתבצעים. לדוגמה, מעשים כמו ניאוף, גניבה או רצח אינם יכולים להיות מוצבים כ"נכונים" או מוצדקים על ידי ניסיון לבצע אותם בדרך "אידיאלית", כמו לבחור את האדם "הנכון", הזמן "הנכון" או האופן "הנכון". המעשים הללו רעים מבחינה אתית בפני עצמם, ולכן הביצוע שלהם תמיד פסול. בניגוד להתנהגויות שבהן המעלה טמונה במציאת האיזון (ה"ממוצע"), המעשים הללו חורגים מתחום האיזון המוסרי, כיוון שטבעם עצמו בלתי מוצדק.
"לפיכך, יהיה אבסורדי באותה מידה לצפות שבמעשים בלתי צודקים, פחדניים או מרדיפת תענוגות תהיה מידת ביניים, עודף או חוסר; שכן במקרה כזה תהיה "מידת ביניים" של העודף ושל החוסר, עודף של עודף, וחוסר של חוסר."
בקטע הזה, אריסטו מצביע על האבסורד שבניסיון לסווג פעולות מסוימות שהן מעצם טבען שגויות (כמו אי-צדק, פחדנות או הוללות-יתר) באמצעות המסגרת שהוא הציע קודם של ה"מיצוע." רעיון ה"מיצוע" שלו מתייחס למצב מאוזן בין קצוות, אבל הוא טוען שישנן פעולות או תכונות שהן במהותן פגומות ולא נכנסות כלל למדרג הזה. לדוגמה, אי אפשר לדבר על "כמות מתונה" של אי-צדק או למצוא אמצע בין הקצוות של פחדנות; תכונות או פעולות אלו שגויות בעצם הווייתן, ללא קשר למידתן. ניסיון ליישם את רעיון המיצוע במקרים כאלו יוביל לאבסורדים, כמו לדבר על "מתינות של עודף" או "עודף של עודף," דבר שאין בו היגיון. למעשה, יש דברים שפשוט לא מתאימים למסגרת המוסרית של איזון, והם שליליים לחלוטין בכל צורה שבה יופיעו.
"כיוון שאין מידה עודפת או חסרה עבור מידות כמו מתינות ואומץ, מאחר שהמידה הבינונית היא במובן מסוים קצה שלם בפני עצמה, כך גם לגבי הפעולות שהזכרנו — אין להן אמצע, וגם לא עודף או חוסר; בכל דרך שבה הן נעשות, הן שגויות. באופן כללי, אין אמצע לעודף או לחוסר, ואין עודף או חוסר למה שנמצא באמצע."
חלק זה הוא המשך של הסברו של אריסטו על איך המידה הטובה פועלת כ"דרך האמצע" בין קצוות, אבל הוא מבהיר כאן שלא כל דבר בחיים ניתן לסיווג בדרך זו. הוא טוען שחלק מהפעולות והעמדות (כמו ניאוף, גניבה ורצח, או תכונות כמו קנאה וחוסר בושה) הן מטבען רעות—אין "דרך אמצע" או "אופן נכון" לבצע אותן.
כאשר הוא אומר ש"לא קיימת עודפות וחיסרון באיפוק ובאומץ לב," הוא מצביע על כך שחלק מהמעלות, כמו איפוק (שליטה עצמית) ואומץ לב, הן כבר מטבען טובות ואין להן גרסה "קיצונית" במובן שהן הופכות לרעות מטבען. לעומת זאת, פעולות כמו רצח או גניבה לא יכולות להיות מוסריות בשום אופן—אין אפשרות לרצוח "במידה הנכונה" או לגנוב "במתינות." דברים אלה הם רעים בכל מקרה שבו הם נעשים, כי הם רעים במהותם.
בעצם, אריסטו מדגיש שהרעיון של מציאת "דרך האמצע" חל רק על מצבים שבהם איזון או מתינות הגיוניים. יש מעלות שכבר נמצאות במצבן הטוב ביותר, ויש פשעים או מעשים רעים שבהם שום סוג של איזון לא יהפוך אותם למקובלים.