אתיקה

אריסטו מציין כאן שכישלון או "לעשות את הדבר הלא נכון" טומן בחובו אינספור אפשרויות, כיוון שהוא חסר מבנה או גבולות – הוא כאוטי ופתוח, כמו שהפיתגוראים התייחסו למושג "ללא גבולות". הצלחה, לעומת זאת, מכוונת למטרה ספציפית – היא מוגבלת, מדודה ודורשת דיוק. הוא מציע כי לפגוע ב"מטרה" של מה שטוב או מידתי הוא מעצם טבעו קשה יותר, משום שיש רק דרך אחת נכונה להצליח, בעוד שקיימות אינספור דרכים ליפול קצר. זה מסביר מדוע המידה הטובה, שכוללת השגת האיזון ה"נכון", דורשת מאמץ, תרגול ושימוש בהיגיון, בעוד שסטייה לכיוון עודף או חוסר (המשקפת רשע או כישלון) יכולה להתרחש בקלות, בלי מחשבה רבה.

אריסטו אומר כאן שמה שמגדיר מידה רעה (או כשל מוסרי) זה ללכת רחוק מדי (מוגזמות) או לא רחוק מספיק (חוסר) בהתנהגות או ברגשות שלנו. לעומת זאת, מידה טובה טמונה ב"נקודת האמצע," במציאת התגובה או הפעולה המאוזנת והמתאימה—האמצע. מידה טובה עוסקת באיזון, בעוד מידה רעה נוטה לאחד הקצוות, קיצון אחד או השני.

אריסטו מדגיש כאן שהשגת המידה הטובה – כלומר, להיות "טוב" – היא משימה מדויקת ומאוזנת, כמו לפגוע במטרה אחת מדויקת. המידה הטובה דורשת התנהלות בדרך מסוימת מאוד: מציאת "האמצע" או האיזון הנכון בין שני קצוות (הגזמה וחוסר). לעומת זאת, הכישלון להיות בעל מידה טובה – להיות "רע" – הוא פשוט בהרבה מכיוון שיש אינספור דרכים להחמיץ את המצב המאוזן הזה. כמו שיש אינספור דרכים לירות חץ בצורה לא נכונה, יש גם אינספור דרכים לסטות מדרך המוסר.

הדבר מדגיש שהשאיפה לטוב דורשת מאמץ מכוון ושיפוט זהיר, בעוד שלהידרדר אל הרוע יכול לקרות באינספור דרכים, לעיתים כתוצאה מחוסר תשומת לב או התמכרות לקיצוניות. זה מאיר את הקושי שבהשגת שלמות מוסרית והפשטות שבכישלון מוסרי.