אתיקה

אריסטו משווה בין אומנות (או מלאכה) ובין סגולה מוסרית. הוא מציין כי אומנות טובה כוללת מציאת איזון, או נקודת ביניים, בין קצוות. לדוגמה, ביצירה אומנותית עשויה היטב, אי אפשר להוסיף או להחסיר דבר מבלי לפגוע בה; השלמות שלה טמונה באיזונה המושלם. יותר מדי (עודף) או פחות מדי (חוסר) יהרסו את איכותה. אמנים טובים שואפים באינסטינקט שלהם להשיג את האיזון או "האמצע" הזה ביצירותיהם.

בהמשך לרעיון זה, אריסטו טוען כי המעלה המוסרית פועלת באותו האופן. המעלה, שהיא מדויקת ובעלת חשיבות רבה אף יותר מהאומנות, מבוססת על העיקרון של שאיפה לנקודת ביניים – מציאת איזון, המנעות מעודף או מחוסר באיך שאנו פועלים או מרגישים. כמו באומנות המצוינת, גם המעלה קיימת במצב המאוזן הזה, שמתרחק מהקצוות.

אריסטו מבהיר שכאשר הוא מדבר על מעלה, הוא מתייחס במיוחד למעלה המוסרית. מעלה מוסרית עוסקת באופן שבו אנחנו מנהלים את הרגשות שלנו (כמו פחד, כעס או תשוקה) ובאופן שבו אנו פועלים בתגובה אליהם. רגשות ופעולות אלו יכולים להתקיים בקיצוניות: או בעודף (יותר מדי) או בחוסר (פחות מדי). הגישה הטובה והמאוזנת ביותר—זו שמקושרת למעלה—נמצאת בעמדת האמצע, שמתרחקת משני הקצוות. איזון זה הוא המפתח לחיים טובים ולקבלת החלטות מוסריות נכונות.

אריסטו מסביר שרגשות ותחושות, כמו פחד, ביטחון, תשוקה (תאווה), כעס, חמלה ואפילו חוויות של עונג וכאב, יכולים להשתבש בשתי דרכים עיקריות—על ידי כך שנחווים בעוצמה רבה מדי (עודף) או מעט מדי (חוסר). אף אחד מן הקצוות הללו אינו טוב או בריא. במקום זאת, המפתח לחיים מוסריים הוא לחשוב ולהרגיש את הרגשות במידה הנכונה.

זה אומר לחוות אותם:

- בזמנים הנכונים (לדוגמה, לא לכעוס על דברים זניחים או לא להיות שמחים מדי במצבים לא ראויים),
- בהקשר הנכון (לדוגמה, לפחד ממצבים שבאמת מסוכנים ולא ממצבים חסרי איום),
- מול האנשים הנכונים (לדוגמה, להרגיש כעס או חמלה כלפי האנשים שראוי שיחושו אותם),
- מתוך מניע נכון (לדוגמה, מסיבה מוסרית ולא מתוך אנוכיות או נקמנות), ו-
- בדרך הנכונה (לדוגמה, לבטא רגשות בצורה מאוזנת ומבוקרת, מבלי לגרום נזק או כאוס).

כאשר אדם מצליח להתמיד באיזון הזה, זהו סימן למעלה מוסרית. המטרה אינה להעלים רגשות, אלא לשלוט בביטוי הנכון וההרמוני שלהם. המעלה טמונה במציאת האיזון המדויק הזה באיך שאנו מרגישים ומגיבים.

חלק זה מציין שכשם שרגשות (כגון פחד, ביטחון או כעס) יכולים להיות מופרזים, חסרים או במידה הנכונה, כך גם הפעולות שלך. במילים אחרות, פעולותיך יכולות להגיע לקיצוניות (או לעשות יותר מדי, או פחות מדי) או לפגוע באיזון האידיאלי שביניהן. אריסטו מדגיש שהאיזון הזה – ה"מידה הבינונית" – הוא המפתח לפעול בצורה מוסרית ונכונה.

אריסטו אומר שהמעלה, שהיא איכות המצוינות המוסרית, קשורה באופן הדוק גם לרגשות שלנו (תשוקות) וגם להתנהגות שלנו (פעולות). הוא מדגיש שכאשר אנו מגזימים (עודף) או לא עושים מספיק (חוסר), אנו נכשלים בצורה מסוימת. לעומת זאת, כאשר אנו מוצאים את ה"דרך האמצעית" – את המידה המאוזנת והמתאימה – האיזון הזה מהולל ונחשב להצלחה. לכן, המעלה היא למצוא ולשאוף בעקביות לאותה נקודה מאוזנת באמצע – לא יותר מדי ולא פחות מדי – והשגת האיזון הזה היא מה שהופך את המעלה לנערצת ויעילה.

אריסטו אומר שהמעלה (מידה טובה) קיימת כאיזון או "נקודת אמצע" בין שני קצוות: עודף וחוסר. זה כמו למצוא את ה"נקודה המתוקה" באופן שבו אנו מרגישים, פועלים או מגיבים. מעלה אינה קשורה לעשיית יותר מדי או מעט מדי - מדובר בעשיית הכמות הנכונה בדרך הנכונה. האיזון הזה, או "האמצע", הוא זה שהופך אדם לטוב מבחינה מוסרית ואת מעשיו לראויים לשבח. המעלה אינה אקראית; היא מחושבת, מכוונת היטב ומותאמת למצב.