אתיקה

אריסטו מתחיל להרחיב את ההסבר הקודם שלו על מידות הטוב כ"מצב של אופי" שמסייע לאנשים לבצע את פעולתם בצורה טובה ולחיות כבני אדם טובים. כאן, הוא מציין שכבר רמז כיצד המידות פועלות, אבל כעת הוא הולך להבהיר זאת יותר על ידי ניתוח המדויק של טבען. למעשה, הוא מכין את הקורא לצלול לעומק להבנה של מה מגדיר מידות טובות וכיצד הן פועלות.

אריסטו מסביר שבדברים שניתן למדוד או לחלק, כמו פעולות או בחירות, תמיד קיימות שלוש אפשרויות: אפשר ללכת רחוק מדי (הגזמה), לא ללכת מספיק רחוק (חוסר), או להגיע לאיזון הנכון (הביניים). האידיאל, או "המישור השווה", נמצא באמצע בין שני הקצוות הללו: מצב מאוזן שבו לא נלקח יותר מדי ולא פחות מדי. ה"ביניים" הזה משמש כנקודת ייחוס לאיזון והרמוניה, נמנע מהבעיות הנגרמות הן מעודף והן ממחסור.

אריסטו מבחין בין שתי דרכים לחשוב על ה"דרך האמצע" או ה"נקודת ביניים":

1. האמצע באובייקט: זהו אמצע אובייקטיבי ואוניברסלי. הוא מייצג איזון שהוא זהה לכולם, ללא קשר לנסיבות. לדוגמה, אם מודדים משהו בצורה מתמטית בלבד, כמו המספר 2 והמספר 10, האמצע או "נקודת הביניים" הוא תמיד 6. זהו מרחק שווה משני הקצוות והוא קבוע.

2. האמצע ביחס אלינו: זו דרך סובייקטיבית יותר—היא משתנה בהתאם לאדם ולמצבו הייחודי. מדובר על מציאת ה"לא יותר מדי ולא פחות מדי" בהתאם לאדם מסוים ולנסיבות שלו. לדוגמה, כמות האוכל המספקת שנכונה עבור אדם אחד (מתחיל באימון פיזי) עשויה להיות קטנה מדי עבור מישהו אחר (כמו ספורטאי מנוסה, למשל מילון). סוג זה של אמצע עוסק בהתאמה אישית, לא בחוקים גורפים שתקפים לכולם.

לכן, בעוד ש"האמצע האובייקטיבי" זהה עבור כל אחד, ה"אמצע היחסי" משתנה בהתאם לאדם ולהקשר שלו. אריסטו מניח כאן את הבסיס להבנת המידה הטובה כחתירה לאיזון יחסי וגמיש בחיים, המותאם למצבים אישיים ולא לסטנדרטים אוניברסליים נוקשים.

כאן אריסטו משתמש בדוגמה מספרית כדי להסביר את מושג ה"אמצע" או ה"מתון". דמיינו טווח או סולם בין שני קצוות, כמו המספרים 10 (יותר מדי) ו-2 (מעט מדי). המספר 6 הוא הנקודה האמצעית המאוזנת, מכיוון שהוא נמצא במרחק שווה משני הקצוות – זהו מה שהוא מכנה ה"אמצעי" או "האמצע" במובן האובייקטיבי, המתמטי (מה שהוא מכנה "יחס אריתמטי"). מדובר בחישוב פשוט שבו האיזון נקבע רק לפי מרחקים שווים משני הצדדים.

מה שאריסטו אומר כאן הוא שהרעיון של "המידה הנכונה" אינו מספר קבוע או אמצע אובייקטיבי שמתאים לכולם באותה צורה. לדוגמה, אם לאכול עשרה פאונדים של אוכל זה יותר מדי ושני פאונדים זה מעט מדי, האמצע המתמטי עשוי להיות שישה פאונדים. אבל זה לא אומר ששישה פאונדים הם בהכרח המידה הנכונה או המאוזנת עבור כולם. זה יכול עדיין להיות מעט מדי עבור ספורטאי מיומן כמו מילו, שיש לו צרכים מיוחדים בגלל מצבו הפיזי או רמת הפעילות שלו, ובאותה מידה זה עשוי להיות הרבה יותר מדי עבור מישהו שמתחיל באימוני כושר או שיש לו מבנה גוף קטן יותר.

הרעיון המרכזי כאן הוא שהאיזון או "המידה הנכונה" (האמצעי) חייב להיקבע ביחס לאדם המסוים ולמצבו הייחודי – ולא רק לפי חישוב מתמטי נוקשה או כלל אוניברסלי.

אריסטו מדגיש שהמטרה בכל מיומנות, פעילות או חתירה למצוינות היא למצוא את האיזון הנכון, לא רק באופן כללי או מופשט, אלא בצורה שמתאימה לאדם המסוים או למצב הספציפי. כמו בריצה או בהיאבקות, שבהן האדם נמנע מלדחוק את עצמו יותר מדי (עודף) או פחות מדי (חוסר), המפתח הוא למצוא את הנקודה ה"באמצע"—את האיזון האידיאלי שמתאים לך באופן אישי. זה אינו תקן קבוע שמתאים לכולם, אלא משהו שמשתנה בהתאם לנסיבות, ליכולות, לצרכים או להקשר של האדם.

לדוגמה, מה שעשוי להיחשב כמאמץ מוגזם עבור מתחיל בהיאבקות עשוי להיות מתון לחלוטין עבור מקצוען מנוסה. אותו עיקרון חל גם על תחומי חיים אחרים: המיומנות האמיתית נמצאת בהתאמת הפעולות שלך לכמות המדויקת שמתאימה לאדם שאתה ולמה שאתה מתמודד עמו.