אתיקה

אריסטו מתחיל כאן בכך שהוא מכיר בכך שזיהוי המידה הטובה כ"מצב אופי" בלבד אינו מספיק. לא די רק להגדיר אותה; אנחנו גם צריכים להבין איזה סוג של מצב היא המידה הטובה, או במילים אחרות, מהם התכונות והאופי הספציפיים שלה. הדבר מכין את הדיון לחקירה מעמיקה יותר על מהות המידה הטובה וכיצד היא פועלת בדיוק בחיי האדם.

כאן, אריסטו מסביר שמידה טובה, או מצוינות, אינה רק להיות "טוב" בצורה כללית או מעורפלת – אלא מדובר בשיפור של משהו כך שהוא יתפקד בצורה יעילה וימלא את תכליתו. לדוגמה, "המצוינות של העין" אינה מתבטאת רק בכך שהעין בריאה או חזקה – אלא בכך שהעין במצב שמאפשר לה למלא את תפקידה הייחודי, שהוא לראות. כאשר העין במצב מצוין, היא פועלת כמו שצריך ואנו יכולים לראות באופן ברור. באופן כללי, מידה טובה משפרת הן את איכות הדבר עצמו והן את היכולת שלו למלא את ייעודו בצורה מיטבית.

בחלק זה נעשה שימוש בדוגמה של סוס כדי להסביר את מושג המצוינות או המעלה. "המצוינות" של סוס מתייחסת לתכונות שאפשרו לו לבצע את ייעודו בצורה טובה. סוס טוב הוא לא רק חזק, מהיר או צייתן (תכונות שהופכות אותו לטוב כסוס באופן כללי), אלא גם מיומן במשימות מסוימות כמו ריצה, נשיאת רוכב או שמירה על קור רוח בקרב. במילים אחרות, מצוינותו של הסוס נוגעת הן להיותו סוס טוב מטבעו והן ליעילותו בביצוע תפקידיו או משימותיו הייחודיות. דוגמה זו נועדה להקביל לכך שהמעלה של האדם לא רק עושה אותו אדם טוב, אלא גם מאפשרת לו להגשים את הפוטנציאל הייחודי שלו ואת אחריותו כבני אנוש.

אריסטו מדגיש את הנקודה שמידה טובה, כ"תכונת אופי", היא מה שמאפשר לאדם להיות טוב ולבצע את תפקידו או ייעודו בחיים במיומנות ובאפקטיביות. כמו שהשלמות (המעלה) של עין מאפשרת לה לראות היטב, או שהשלמות של סוס הופכת אותו לסוס טוב הן בטבעו והן בתפקודיו (כמו ריצה או נשיאת רוכב), כך המעלה של האדם היא התכונה שמעצימה אותו לחיות היטב ולהגשים את הפוטנציאל האנושי שבו. מעלה אינה עוסקת רק ב"להיות" טוב, אלא גם בלתפקד היטב במובן האנושי. עבור אריסטו, הקשר הזה בין אופי לפעולה הוא חלק מהותי במה שמגדיר הצטיינות או חיים טובים.