ספר 2 / פרק 5
פסקה 2 - ההבחנה בין מידות טובות, רעות ותשוקות.
הסבר - חלק אחר חלק
"כעת, לא המעלות וגם לא הפגמים הם רגשות, משום שאיננו מכונים טובים או רעים על סמך הרגשות שלנו, אלא על סמך המידות הטובות או הפגמים שלנו."
אריסטו אומר שהמעלות (תכונות חיוביות) והחטאים (תכונות שליליות) אינם זהים לרגשות או תחושות (מה שהוא מכנה "תחושות" או "אמוציות"). למה? כי אנשים לא נשפטים כטובים או רעים רק על בסיס איך שהם מרגישים. לדוגמה, להרגיש כעס, פחד או שמחה לא הופך אוטומטית מישהו לאדם טוב או רע. במקום זאת, אנשים נשפטים כטובים או רעים על בסיס אופיים—במיוחד על פי מעלותיהם (כמו אומץ או יושר) או חטאיהם (כמו חמדנות או פחדנות). המעלות והחטאים קשורים לאיך שאנחנו פועלים ומתנהגים בתגובה לתחושות האלו, ולא לתחושות עצמן.
"ומכיוון שאין משבחים או מגנים אותנו על תחושותינו (הרי האדם שמרגיש פחד או כעס לא זוכה לשבח, וגם האדם שפשוט מרגיש כעס לא זוכה לגינוי, אלא האדם שמרגיש זאת בצורה מסוימת), אך על המידות הטובות והמידות הרעות שלנו אנו זוכים לשבח או לגינוי."
אריסטו מדגיש שהרגשות שלנו (כמו פחד או כעס), אותם הוא מכנה "תשוקות" או "תחושות," אינם טובים או רעים באופן מוחלט בפני עצמם. אנשים אינם זוכים לשבח מוסרי או לגנאי רק בגלל שהם מרגישים משהו כמו כעס או פחד – זה טבעי לחוות רגשות. מה שחשוב באמת הוא כיצד אנו מתמודדים עם הרגשות הללו ומביעים אותם.
לדוגמה, תחושת כעס כשלעצמה אינה ראויה לשבח או לגנאי. עם זאת, אם מישהו מגיב לכעס בדרך מאוזנת ומותאמת, ניתן לראות בו אדם מוסרי. לעומת זאת, אם הוא פורץ בכעס מוגזם וחסר שליטה (או מדכא את הכעס כשיש בו צורך), ניתן לראות בכך התנהגות מזיקה או לא נכונה. זה האופן שבו אנו מתמודדים עם רגשותינו – דרך המידות הטובות או הרעות שלנו – שמוביל אחרים לשפוט אותנו באופן חיובי או שלילי.