אתיקה

אריסטו מבחין בין האמנויות (כגון מיומנויות טכניות או עבודת מלאכה) לבין המידות הטובות (תכונות מוסריות ואתיות). כאשר מדובר באמנויות, הערך או "הטוב" של הפריט—כמו פסל או כיסא—נמצא כולו בעצם עצמו. אם הפריט עשוי היטב, איכותו עומדת בפני עצמה, ללא קשר למצב הנפשי או לכוונה של היוצר.

לעומת זאת, המידות הטובות פועלות באופן שונה. רק מפני שפעולה נראית מוסרית (לדוגמה, נתינה לצדקה או עזרה לשכן), אין זה אומר שהיא בוצעה בדרך שהיא באמת צודקת או מאופקת. פעולות מוסריות דורשות יותר מהופעה חיצונית בלבד—הן חייבות להתאים גם למצב הפנימי ולכוונה של האדם המבצע את הפעולה.

בקיצור: את הטוב של פריט באמנות ניתן לשפוט מעצם קיומו, אך את הטוב של פעולה מוסרית יש לבחון לעומק, כי הכוונות והאופי של האדם חשובים.

כאן, אריסטו מדגיש שזה לא מספיק רק לבצע מעשים שנראים כאילו הם מוסריים על פני השטח—כמו לעשות מעשה צודק או מתון—כדי שהמעשים האלה יהיו באמת מוסריים. האדם שמבצע את המעשים (הפועל) חייב לעמוד בשלושה תנאים מרכזיים כדי שהמעשים ישקפו באמת את המידה הטובה:

1. ידע: האדם חייב להבין מה הוא עושה ולמה זה מוסרי. זה לא יכול להיות מקרי או פעולה שמעוגנת בציות עיוור להוראות.

2. בחירה וכוונה: האדם חייב לבחור בכוונה תחילה לפעול באופן מוסרי, והוא צריך לעשות זאת לשם המידה הטובה עצמה. כלומר, הוא בוחר לעשות את הדבר הנכון כי זה טוב, ולא בגלל איזשהו רווח נסתר, לחץ או פחד.

3. אופי יציב: הפעולה חייבת לנבוע מאדם שיש לו אופי יציב ואמין—אופי שמשקף מידה טובה באופן עקבי. לא מספיק לפעול נכון במקרה בודד; הפעולה צריכה לשקף מי האדם באמת בעמקי אישיותו.

במילים פשוטות, זה לא רק מה שאתה עושה אלא גם למה ואיך שאתה עושה את זה שבאמת חשוב באתיקה. כדי להיות מוסרי, הפעולות שלך צריכות לבוא ממקום של הבנה כנה, כוונה אמיתית, ובסיס מוסרי איתן.

כאן, אריסטו מבדיל בין אומנויות (או מלאכות/כישורים) לבין מידות טובות. הנקודה המרכזית היא שהדרישות להחזיק או להשיג מצוינות במידות הטובות שונות לחלוטין מהדרישות למיומנות באומנות או במלאכה.

באומנויות (כמו דקדוק, ציור או נגרות), התנאי העיקרי וכמעט היחיד להצלחה הוא ידע – הכרת הטכניקות או הכללים של המלאכה. אם יש לך את הידע הנדרש, נחשבת מיומן במלאכה, ואיכות התוצר שלך אינה תלויה באופייך או בכוונותיך.

לעומת זאת, במידות הטובות, עצם הידיעה מהי המידה הטובה (מה משמעותו של לפעול בצדק או במתינות) אינה מספקת. ידע לבדו אינו הופך אדם לטוב. במקום זאת, כדי להחזיק באמת במידות הטובות, נדרשים שלושה תנאים הכרחיים:
1. האדם צריך לדעת מהו מעשהו (הוא מבין שהוא מבצע פעולה טובה).
2. הוא חייב לבחור בפעולה למען עצמה (הוא עושה אותה משום שהיא הנכונה לעשות, ולא מתוך פחד, כפייה או מניע צדדי כמו שבח או פרס).
3. הוא חייב לפעול מתוך אופי יציב ולא משתנה (המידות הטובות צריכות להפוך לחלק מהותי מגישתו – הרגל יציב ומושקע באישיותו).

בקצרה, עבור אריסטו, המידות הטובות אינן עוסקות רק במעשים חיצוניים – הן קשורות למצב הפנימי או לאופי המוסרי של האדם המבצע את המעשים. בניגוד למלאכה, מידות טובות דורשות תרגול מוסרי עקבי ומחויבות הרגלית, ולא רק הבנה אינטלקטואלית.