אתיקה

אריסטו טוען שהמידה הטובה (אופי מוסרי טוב או מצוינות) קשורה באופן הדוק לאופן שבו אנו מתמודדים עם הנאות וכאבים. למעשה, היכולת שלנו להתמודד ולהגיב בצורה נכונה לדברים שגורמים לנו שמחה או אי-נוחות היא גורם מרכזי בהיותנו בעלי מידה טובה. דרך איזון זה—ניווט נכון של מה שמרגיש טוב והימנעות מהגזמה, כמו גם עמידה בפני קשיים מבלי להישבר—מתגלה המידה הטובה.

אריסטו מדגיש שהמעלה (המוסרית) אינה דבר סטטי – היא מתפתחת וצומחת דרך פעולות חוזרות ונשנות. אם תבצע באופן עקבי מעשים טובים ומוסריים, המעלה שלך תתחזק ותהפוך לחלק מושרש יותר באופייך. לעומת זאת, אם הפעולות שאתה מבצע מנוגדות למעלה (למשל, התנהגות אנוכית, לא כנה או לא צודקת), המעלה שלך תיחלש – ואולי אף תיעלם לחלוטין.

במילים פשוטות יותר, ההרגלים וההתנהגויות שחוזרות על עצמן בונות או מחלישות את "השרירים המוסריים" שלך, בהתאם לשאלה אם הפעולות האלה תואמות למעלה או לא. המעלה אינה משהו שיש לך באופן טבעי; היא דורשת מאמץ, תרגול ועקביות כדי לטפח ולשמר אותה.

אריסטו מדגיש נקודה חשובה על הקשר בין פעולות לבין מידה טובה (מידת מוסר). הוא אומר שהפעולות דרכן מידה טובה מתפתחת הן גם הפעולות שבהן מידה זו מתבטאת. במילים אחרות, מידה טובה אינה דבר שקיים בך באופן פסיבי – היא "אמיתית" רק כאשר אתה בפועל מתרגל אותה או מפגין אותה דרך התנהגותך.

לדוגמה, האומץ מתעורר מתוך התמודדות חוזרת ונשנית עם פחדים ופעלת באומץ. אבל אומץ אינו רק דבר ש"יש" לך בתוכך; הוא קיים ומתבטא כאשר אתה ממשיך לפעול באומץ במצבים מאתגרים. אריסטו בעצם אומר שמידה טובה אינה תכונה סטטית – היא דינמית ותלויה בפעולה. רעיון זה מחזק את אמונתו שמידה טובה היא דבר שאתה בונה ומתרגל לאורך זמן, והיא נשמרת ומתבטאת באמצעות מאמץ עקבי והתנהגות מתמשכת.