ספר 2 / פרק 3
פסקה 5 - השפעת התענוג והכאב על מעשי האדם
הסבר - חלק אחר חלק
"יתרה מזאת, היא צמחה יחד איתנו מאז ילדותנו; ולכן קשה להסיר תשוקה זו, מכיוון שהיא טבועה עמוק כל כך בחיינו."
אריסטו מציין שהיחס שלנו להנאה ולכאב טבוע בנו מגיל צעיר מאוד. זה לא משהו שאנחנו לומדים בהמשך החיים; זה חלק מהמהות שלנו מאז ההתחלה. הדבר הזה מקשה עלינו לשנות או "להסיר" אותו, מכיוון שהוא כל כך שזור בחוויות שלנו ובגדילה שלנו כאנשים. הוא מדגיש עד כמה הקשר הזה להנאה ולכאב הוא יסודי בעיצוב ההתנהגויות והאינסטינקטים שלנו.
"אנו אף מודדים את מעשינו, חלקנו במידה רבה יותר ואחרים במידה פחותה, על פי הכלל של הנאה וכאב."
חלק זה מדגיש שרבות מההחלטות והפעולות שלנו מושפעות מהמידה שבה אנו מצפים שהן יביאו לנו הנאה או כאב. יש אנשים שסומכים מאוד על "כלל" זה, ומאפשרים לרדיפת ההנאה ולהימנעות מהכאב לנהל הרבה מהבחירות שלהם בחיים, בעוד אחרים עושים זאת במידה פחותה יותר. הוא מדגיש עד כמה נטייה זו מושרשת עמוק בהתנהגות האנושית—שהתחושה שלנו לגבי מה שמרגיש טוב או רע הופכת למעין מדריך פנימי שמכוון את פעולותינו. הדבר מראה עד כמה יש להנאה ולכאב השפעה על הבחירות המוסריות והמעשיות שלנו.
"מסיבה זו, אם כן, עלינו להתמקד לחלוטין בחקירה שלנו בנושא זה; שכן היכולת לחוש עונג או כאב באופן נכון או שגוי משפיעה לא במעט על מעשינו."
אריסטו מדגיש עד כמה העונג והכאב הם מרכזיים בחיינו ובקבלת ההחלטות שלנו. הוא מציין שתחושות אלו – הדרך שבה אנו חווים ומגיבים אליהן – ממלאות תפקיד משמעותי בקביעה של סוג הפעולות שאנו נוקטים. אם אנו מרגישים עונג וכאב בדרכים הנכונות – בהתאמה למידות הטובות ולהיגיון – הדבר מוביל אותנו לפעולות טובות ולחיים של מעלה. אך אם אנו חווים ומגיבים לעונג ולכאב בדרכים שגויות* – נותנים להם לשלוט בנו או להוביל אותנו לבחירות מזיקות – הם עלולים להוביל אותנו לעבר רשע והתנהגות רעה. למעשה, היכולת שלנו להתמודד עם עונג וכאב בצורה נכונה היא גורם מרכזי בעיצוב האופי המוסרי שלנו ובאיכות האתית של חיינו.