אתיקה

אריסטו מדגיש שהמושגים של מעלה (טוּב) ורשע (רשעוּת) סובבים סביב האופן שבו אנשים מקבלים החלטות לגבי דברים שהם משתוקקים אליהם או נמנעים מהם. הוא מזהה שלוש קטגוריות עיקריות של דברים שאנשים שואפים אליהם או נמנעים מהם:

1. הנאצל – דברים שהם מוסריים, מכובדים או ראויים להערצה.
2. המועיל – דברים שהם מועילים, שימושיים או טובים עבורנו במישור המעשי.
3. הנעים – דברים שמביאים הנאה או סיפוק.

באופן דומה, ישנן שלוש קטגוריות מנוגדות שאנשים שואפים להתרחק מהן:

1. הנחות – דברים שהם מבישים, בלתי מכובדים או ירודים.
2. המזיק – דברים שגורמים נזק או שאינם מועילים.
3. הכואב – דברים שמביאים אי-נוחות או סבל.

שש הקטגוריות האלו – שלוש לבחירה ושלוש להימנעות – מהוות את הבסיס לקבלת ההחלטות האנושיות. אריסטו מציע שהאופן שבו אדם מיישר את בחירותיו והימנעויותיו עם קטגוריות אלו קובע אם הוא בעל מעלה (טוב בקבלת החלטות מאוזנות ואתיות) או רשע (רע בקבלתן).

אריסטו אומר שגם אנשים טובים וגם רעים מראים את אופיים בכך איך הם מתמודדים עם שלושה דברים חשובים: הנעלה (מה שמוסרי וטוב), המועיל (מה שמועיל או בעל תועלת), והנעים (מה שמרגיש טוב). בעוד שאנשים טובים נוטים לפעול נכון בתחומים הללו, אנשים רעים נוטים לטעות. עם זאת, הוא מדגיש שהאופן שבו אדם מתמודד עם עונג הוא במיוחד מחשיב. למה? כי עונג הוא משהו שכל אחד—בני אדם וגם בעלי חיים—שואף אליו באופן טבעי, והוא משפיע על כל ההחלטות. אפילו דברים כמו מעלה מוסרית (נעלות) ותועלתיות (הועיל) נראים לעיתים מושכים יותר כשהם מביאים איזושהי צורה של עונג. לכן, התמודדות נכונה עם עונג היא מבחן מוסרי חשוב.

אריסטו מדגיש שהחתירה להנאה היא נטייה טבעית המשותפת לכל היצורים החיים, ולא רק לבני האדם. ההנאה קשורה בעומק להחלטות שאנו מקבלים, כיוון שהיא משפיעה על הדרך שבה דברים נראים לנו. אפילו דברים כמו מה שנחשב כנעלה (מוסרית טוב) או מועיל (מעשי ותועלתי) לעיתים קרובות נראים לנו נעימים, ולכן הם מושכים אותנו אליהם. במילים אחרות, ההנאה אינה נפרדת מערכים גבוהים אלה – לעיתים קרובות היא משתלבת איתם, מה שהופך אותה לכוח רב עוצמה בעיצוב בחירותינו.