ספר 2 / פרק 3
פסקה 2 - תפקידם של העונג והכאב במידה הטובה
הסבר - חלק אחר חלק
"שוב, אם המידות הטובות עוסקות בפעולות וברגשות, וכל רגש וכל פעולה מלווים בהנאה או בכאב, אז גם המידה הטובה תתייחס להנאה ולכאב."
חלק זה מדגיש רעיון מרכזי: המידות הטובות—שהן בעצם ההרגלים הטובים או התכונות המוסריות—קשורות באופן ישיר לאופן שבו אנו מתמודדים עם פעולות ורגשות (או תשוקות). כל פעולה שאנו מבצעים וכל רגש שאנו חווים מלווים במידה מסוימת של הנאה או כאב. מכיוון שהמידות הטובות מדריכות אותנו כיצד להתמודד עם פעולות ורגשות בדרך הנכונה, הן בהכרח עוסקות גם באופן שבו אנו מנהלים או מגיבים להנאות ולכאבים האלו. במילים אחרות, להיות אדם בעל מידות טובות משמעו ללמוד להתמודד עם המשיכה למה שמרגיש טוב והדחייה ממה שמרגיש קשה או לא נוח.
"דבר זה נרמז גם בכך שעונש מוענק באמצעים אלו; שכן הוא סוג של ריפוי, וטבען של תרופות הוא לפעול באמצעות ניגודים."
אריסטו אומר שעונש הוא אמצעי לתקן התנהגות, בדומה לאופן שבו תרופה נועדה לרפא מחלה. כפי שמחלות מטופלות באמצעות ההפכים שלהן (למשל, חימום למצב של קור או מנוחה למצב של תשישות), העונש משתמש בכוח נגדי—כמו אי-נוחות או כאב—כדי להתמודד עם מעשים רעים או הרגלים מזיקים. בעצם, מטרת העונש היא לשמש כלי תיקון שמכוון אנשים לעבר התנהגות מוסרית, תוך התמודדות עם חוסר האיזון שנגרם מרצונות או מעשים בלתי-ראויים.