אתיקה

אריסטו מצביע על כך שניתן לזהות את אופיו של אדם על ידי התבוננות באיך הוא מגיב רגשית — דרך תחושות של הנאה או כאב — כאשר הוא פועל. לדוגמה, אדם מתון מרגיש סיפוק או שמחה כאשר הוא מתנגד לפיתויים מוגזמים של הנאות גופניות, כמו אכילה מופרזת או שתייה מופרזת. לעומת זאת, אדם שמרגיש תסכול או עצבנות כשהוא צריך לרסן את עצמו הוא פזרן או נהנתן. באופן דומה, אדם אמיץ מרגיש גאווה או נותר יציב ולא מושפע במצבים מפחידים, בעוד שפחדן מרגיש פחד או חוסר נוחות באותם רגעים. למעשה, אריסטו מקשר את התגובות הרגשיות (כמו הנאה או כאב) למצבו המוסרי או לאופיו של האדם.

אריסטו אומר שהאופי המוסרי שלנו קשור באופן עמוק לאופן שבו אנו מתמודדים עם הנאה וכאב. כאשר אנחנו בוחרים לפעול בצורה לא מוסרית או רעה, זה לעיתים קרובות מפני שאנחנו רודפים אחר הנאה. מצד שני, אנחנו נמנעים מלבצע מעשים נאצלים או מוסריים משום שהם עשויים לכלול אי נוחות או כאב. למעשה, הנטייה הטבעית שלנו לחפש הנאה ולהימנע מכאב לעיתים קרובות מפריעה לנו לחיות חיים מוסריים. ההכרה והניהול של הקשר הזה בין הנאה, כאב, והמעשים שלנו הם המפתח לפיתוח מצוינות מוסרית.

אריסטו מדגיש את החשיבות של חינוך וגידול מוקדם בעיצוב אופיו של האדם. הוא טוען שמגיל צעיר יש ללמד אותנו לשאוב הנאה ממה שטוב ומוסרי ולהרגיש אי נוחות או דחייה ממה שהוא מזיק או לא נכון. התאמה רגשית זו — להרגיש שמחה מהסיבות הנכונות וכאב מהסיבות הנכונות — היא חיונית לפיתוח מצוינות מוסרית ולחיים מוסריים. למעשה, חינוך נכון אינו עוסק רק ברכישת ידע או מיומנויות, אלא בהכשרת תגובותינו הרגשיות כך שיתאימו למה שנחשב נאצל ואתי.