ספר 2 / פרק 2
פסקה 1 - טבען של פעולות ומעשים מוסריים
הסבר - חלק אחר חלק
"מכיוון שהחקירה הנוכחית אינה מכוונת לידע תיאורטי כמו חקירות אחרות (שהרי אנו חוקרים לא כדי לדעת מהי המידה הטובה, אלא כדי להיות טובים בעצמנו, שכן אחרת החקירה שלנו לא הייתה מועילה), עלינו לבחון את טבען של הפעולות, כלומר כיצד עלינו לבצע אותן; משום שהפעולות הן גם אלו שקובעות את טבעם של המצבים המוסריים שמתפתחים, כפי שאמרנו."
אריסטו מסביר שמטרת החקירה הזו אינה רק לחשוב או לעסוק בתיאוריה על מהי המעלה מבחינה אינטלקטואלית טהורה. במקום זאת, המטרה היא מעשית: להפוך בפועל לאנשים טובים. ההבנה של המעלה חשובה רק אם היא עוזרת לנו לחיות חיים מוסריים ולבנות אופי טוב. כדי להשיג זאת, עלינו להתמקד במעשים—ובמיוחד ב-אופן שבו אנו מבצעים אותם—משום שהמעשים שלנו מעצבים את סוג האדם שאנו הופכים להיות. המעלה, במילים אחרות, נוגעת במה שאנו עושים באופן עקבי, ולא רק במה שאנו יודעים.
"כעת, העובדה שעלינו לפעול בהתאם לכלל הנכון היא עיקרון מקובל שיש להניח אותו כמובן מאליו – הוא יידון בהמשך, כלומר גם מהו הכלל הנכון וגם איך הוא קשור לשאר המידות הטובות."
אריסטו מדגיש שיש רעיון בסיסי שעלינו לקבל: עלינו לפעול בהתאם ל"כלל נכון" או עיקרון מנחה. אף על פי שהוא לא מפרט כאן מהו בדיוק אותו "כלל נכון", הוא מבטיח להרחיב על כך בהמשך ולהסביר כיצד רעיון זה מתקשר לשאר המעלות שהוא דן בהן. למעשה, הוא מכין אותנו לחקירה מעמיקה יותר של מה פירוש הדבר לחיות ולפעול בצורה מוסרית, ומזכיר לנו שישנו סטנדרט או קו מנחה שעלינו לעקוב אחריו כדי לפתח אופי מוסרי.
"אבל עלינו להסכים מראש על כך שכל העיסוק בענייני התנהגות חייב להיות מוצג בקווים כלליים ולא באופן מדויק, כפי שאמרנו כבר בתחילת הדיון, שההסברים הנדרשים צריכים להתאים לנושא הנדון; ענייני התנהגות ושאלות של מה שטוב עבורנו אינם יציבים וקבועים, בדיוק כפי שענייני בריאות אינם קבועים."
אריסטו מציין כאן דבר חשוב מאוד: כשאנו מדברים על אתיקה ועל איך לחיות חיים טובים, אי אפשר לצפות לאותה רמת דיוק כמו שיש בתחומים כמו מתמטיקה או פיזיקה. למה? כי התנהגות אנושית ושאלות על מה "טוב" או "נכון" הן מורכבות ותלויות מאוד במצבים ספציפיים. בדיוק כפי שבענייני בריאות אין פתרון אחד שמתאים לכולם או חוק קבוע שמתאים לכל מקרה. דברים כמו תזונה ופעילות גופנית משתנים מאדם לאדם, מהקשר להקשר—וכך גם לגבי התנהגות מוסרית ואתית. מדובר יותר בעקרונות כלליים מאשר בחוקים מדויקים ובלתי משתנים.
"ההסבר הכללי הוא כזה, אך ההסבר על מקרים פרטיים הוא עוד פחות מדויק; זאת משום שהם אינם כפופים לכללים או הוראות קבועות, אלא על הפעילים עצמם לשקול בכל מקרה מה מתאים לנסיבות, כפי שקורה גם באמנות הרפואה או הניווט."
בחלק זה מודגש כי בנוגע לאתיקה או לשאלות של "מהי הפעולה הנכונה שיש לבצע," אין כלל או נוסחה אחידה שמתאימה לכל מצב. אריסטו משווה את קבלת ההחלטות האתיות לפרקטיקות כמו רפואה או ניווט. בתחומים אלה, מקצוענים—כמו רופאים או ימאים—אינם יכולים להסתמך רק על הוראות נוקשות; במקום זאת, הם חייבים להעריך את הנסיבות הייחודיות ולהתאים את פעולותיהם בהתאם. בדומה לכך, באתיקה, על האדם לבחון בקפידה את הפרטים הייחודיים של כל מצב כדי לקבוע את דרך הפעולה המתאימה ביותר, תוך התחשבות בהקשר ולא בהסתמכות על כלל קבוע או אוניברסלי. הדבר מחזק את הרעיון שהנמקה אתית טומנת בחובה שיקול דעת מעשי וגמישות, ולא רק ידע תיאורטי.