אתיקה

אריסטו מציין שכמו שבני אדם מפתחים מידות טובות דרך פעולות חוזרות, כך גם חברות שלמות מטפחות טוב באזרחים שלהן על ידי עידוד הרגלים מוסריים. מחוקקים, או אלה שיוצרים חוקים ומנהיגים, ממלאים תפקיד מרכזי בעיצוב האופי המוסרי של האנשים תחת אחריותם. הם עושים זאת על ידי יצירת מערכות, נהלים וחוקים המטמיעים הרגלים טובים באזרחים לאורך זמן. בעצם, חוקים וממשל הם כלים להכוונה של אנשים לחיים מוסריים ואתיים. זה משקף את האחריות המוסרית של ההנהגה.

אריסטו אומר כאן שתפקיד מרכזי של מחוקקים ומנהיגים הוא לעצב את אופיים של האזרחים על ידי הטמעת הרגלים מוסריים. המנהיגים צריכים לאמן את האנשים לפעול בדרכים המשקפות צדק, איפוק, אומץ ותכונות מוסריות אחרות. אם המחוקקים לא מצליחים לעשות זאת—אם הם לא מסייעים ביצירת הרגלים טובים בקרב האזרחים—הם נכשלים במטרתם או "מפספסים את מטרתם."

המשמעות של רעיון זה היא שהאיכות של מערכת פוליטית או חברתית (חוקה) תלויה במשימה הזו בדיוק. חוקה טובה מקדמת בהצלחה מוסריות בקרב אנשיה, מה שהופך אותם לאנשים ישרים מבחינה מוסרית, בעוד שחוקה רעה מזניחה זאת, וכתוצאה מכך נוצרת חברה פחות מוסרית. למעשה, ההרגלים המוסריים של האזרחים ומבנה המערכת קשורים אחד לשני באופן הדוק.