ספר 2 / פרק 1
פסקה 1 - מקור והתפתחות המעלה (מידת המוסר)
הסבר - חלק אחר חלק
"מעלה, אם כן, שהיא משני סוגים - שכלית ומוסרית. המעלה השכלית נוצרת ומתפתחת בעיקר דרך הלמידה (ולכן היא דורשת ניסיון וזמן), בעוד שהמעלה המוסרית נובעת מתוך הרגל, ומכאן גם שמה (אתיקה)."
בקטע זה, אריסטו מציין שישנם שני סוגי מעלות: שכליות ומוסריות. מעלות שכליות, כמו חכמה או ידע, מתפתחות בעיקר דרך הוראה, כלומר, הן דורשות זמן וניסיון כדי לצמוח. מצד שני, מעלות מוסריות—תכונות כמו אומץ או נדיבות—אינן נרכשות דרך לימוד ישיר, אלא מתפתחות דרך הרגל. מעניין שאריסטו מדגיש שהמילה למעלה מוסרית (אתיקה ביוונית) קשורה למילה הרגל (אתוס), מה שמחזק את הרעיון שמצוינות מוסרית היא תוצאה של פעולות חוזרות ונשנות ותרגול, ולא של ידע מולד או הוראה.
"היא כזו שנובעת משינוי קל מהמילה "אתוס" (הרגל). מכאן ברור גם שאף אחת מהמידות הטובות המוסריות לא נוצרת בנו מטבעה; שכן שום דבר שקיים בטבעו אינו יכול לפתח הרגל המנוגד לטבעו."
אריסטו מסביר שמידות מוסריות קשורות להרגלים, כפי שניתן לראות במילה היוונית "אתיקה" (ethike), שמקורה במילה "אתוס" (ethos), שפירושה הרגל. הוא מבהיר שמידות מוסריות אינן דבר שאנחנו נולדים איתו כחלק מטבענו. מדוע? כי דברים שטבעם מולד פועלים בדרכים קבועות ולא ניתנים לשינוי בקלות. לדוגמה, אבן נופלת באופן טבעי כלפי מטה - אי אפשר "לאמן" או להרגיל אותה ליפול כלפי מעלה, לא משנה כמה פעמים תזרוק אותה. לכן, מידות טובות לא צצות באופן אוטומטי ממצבנו הטבעי. במקום זאת, הן תלויות ביכולתנו לפתח אותן דרך תרגול ומאמץ עקבי לאורך זמן.
"לדוגמה, האבן אשר מטבעה נעה כלפי מטה, אינה יכולה להתרגל לנוע כלפי מעלה, אפילו אם ינסו להרגיל אותה בכך שיזרקו אותה למעלה עשרות אלפי פעמים; באותו אופן, אש אינה יכולה להתרגל לנוע כלפי מטה, וגם שום דבר אחר, אשר מטבעו מתנהג בדרך מסוימת, אינו יכול להיות מאומן להתנהג בדרך שונה."
אריסטו נותן דוגמה כדי להבהיר את נקודת המבט שלו על כך שמידות טובות (ובעיקר מידות מוסריות) אינן טבועות בנו באופן טבעי, אלא מתפתחות מתוך הרגל. הוא משתמש בתופעות טבע כדי להציג את טיעונו: בדיוק כפי שלא ניתן לאמן אבן, שנטייתה הטבעית היא ליפול כלפי מטה, לעלות כלפי מעלה על ידי זריקתה אין-ספור פעמים, ובדיוק כפי שאש נעה באופן טבעי כלפי מעלה ולא ניתן לאמן אותה לנוע כלפי מטה, תכונות מסוימות נקבעות על ידי הטבע ואינן ניתנות לשינוי באמצעות מאמץ.
במילים אחרות, מידות טובות אינן נובעות מחלק מולד ובלתי-משתנה של טבענו. במקום זאת, אנו כמו לוח חלק עם פוטנציאל לפתח תכונות מסוימות, ורק באמצעות פעולות חוזרות ונשנות (הרגלים) אנו מטפחים אותן. על ידי השוואת המידות הטובות לדברים בעולם הטבע שאינם משתנים, הוא מדגיש שמידות טובות דורשות טיפוח מודע ומכוון ולא משהו שקורה באופן אוטומטי.
"אם כן, המידות הטובות אינן נוצרות בתוכנו מכוח הטבע, וגם לא בניגוד לטבע; אלא אנו מטבענו מוכנים לקבלן, והן מושלמות בנו על ידי הרגל."
אריסטו אומר שהמידות הטובות (כמו אומץ, נדיבות או סבלנות) הן לא משהו שנולדנו איתו באופן טבעי, אך הן גם לא מנוגדות לחלוטין לנטיות הטבעיות שלנו. במקום זאת, אנו נולדים עם היכולת להתפתח לכיוונן, אבל אנחנו צריכים לטפח ולהשלים את המידות הללו באמצעות פעולות חוזרות או הרגלים. למעשה, מידות טובות אינן חלק אוטומטי ממי שאנחנו; הן כמו מיומנויות שאנו מפתחים לאורך זמן בעזרת תרגול מכוון וניסיון.