אתיקה

אריסטו מציין שהמידות הטובות מתחלקות לשתי קטגוריות עיקריות, בהתבסס על ההבחנה שעשה בין שני חלקי הנפש – האחד רציונלי והשני אינו רציונלי אך מסוגל לעקוב אחרי ההיגיון. שתי הקטגוריות של המידות הטובות הן:

1. מידות אינטלקטואליות: קשורות לחלק הרציונלי הטהור של הנפש, שעוסק בידע, הבנה והסקת מסקנות. דוגמאות למידות אינטלקטואליות הן חוכמה פילוסופית (הבנה תאורטית עמוקה של אמיתות אוניברסליות) ותבונה מעשית (היכולת לקבל החלטות נכונות בחיי היומיום).

2. מידות מוסריות: שייכות לחלק של הנפש שאינו פועל מתוך רציונליות באופן עצמאי, אך יכול לפעול בהכוונת ההיגיון. מידות מוסריות כוללות הרגלים של התנהגות טובה ושליטה ברגשות, כמו נדיבות (יכולת הנתינה) ומתינות (שליטה עצמית על תשוקות).

אריסטו מדגיש שבעוד שהמידות האינטלקטואליות עוסקות ביכולת השכל לחשוב ולהגות, המידות המוסריות עוסקות בעיצוב האופי והמעשים בהתאם להיגיון. הבחנה זו מדגישה את תפיסתו ההוליסטית של שלמות האדם – איזון בין היות האדם רציונלי לבין חיים בהרמוניה עם רציונליות זו.

בחלק הזה, אריסטו מתמקד באופן שבו אנו מתארים ומעריכים צדדים שונים באופיו של אדם. כאשר אנו מדברים על אופי של אדם בחיי היומיום, אנחנו בדרך כלל לא מתארים אותו כ"חכם" או בעל "תבונה" (שהם תכונות שמאפיינות את השכל). במקום זאת, אנחנו נוטים להדגיש את התכונות המוסריות שלו — למשל, לומר שמישהו הוא "נוח לבריות" (רגוע והגיוני) או "מתון" (שולט בעצמו ונוהג במידתיות).

עם זאת, אריסטו מכיר בכך שאנו גם מעריכים חוכמה ותבונה, אף שאלה שייכות לצד האינטלקט באדם. שתי הקטגוריות של תכונות, האינטלקטואליות והמוסריות, כאשר הן משובחות במיוחד, נקראות מעלות. כלומר, מעלות יכולות לנבוע או מהתנהגות מוסרית (איך אתה מתנהג ושולט בעצמך) או ממצוינות אינטלקטואלית (איך אתה חושב ומבין). שני הצדדים ראויים להערכה, אך הם מדגישים היבטים שונים במה שהופך אדם למעורר הערצה.