אתיקה

אריסטו מדגיש את חשיבותם של החוקים בעיצוב והכוונת החברה והיחידים בתוכה. הוא טוען שמי שרוצה לסייע לאחרים—בין אם אלו ילדיו, חבריו או קהילה רחבה יותר—להפוך לאנשים טובים ולחיות חיים ראויים, חייב להבין כיצד ליצור חוקים טובים. ממשל טוב תלוי בחוקים טובים, והדבר נכון באופן כללי, בין אם החוקים כתובים או מנהגיים (בלתי כתובים). כמו כן, אין זה משנה אם החוקים מכוונים ליחידים או לקבוצות, כי בדיוק כמו במוזיקה או באימון ספורט (כגון התעמלות), יש צורך בהנחיות כדי להגיע למיומנות או מצוינות. החוקים ממלאים תפקיד דומה: הם מספקים מבנה וכיוון שיעזרו לאנשים לטפח את המידות הטובות ולחיות חיים נכונים.

בחלק זה, אריסטו משווה בין האופן שבו ערים מנוהלות באמצעות חוקים וערכים משותפים, לבין האופן שבו משקי בית מעוצבים על ידי הכללים וההרגלים שקובע ראש המשפחה, שלרוב הוא האב בהקשר שלו. הוא מציע שסמכותו של האב בתוך המשפחה עשויה אפילו להיות חזקה יותר, בגלל הקשר הטבעי של קרבה משפחתית והיתרונות המוחשיים שהאב מספק לילדיו. קשר טבעי זה—המבוסס על חיבה משפחתית והנטייה הטבעית של ילד לבטוח בהורה וללכת בדרכו—מעניק להנחיותיו של האב השפעה מיוחדת על עיצוב אופיים והתנהגותם של ילדיו.

בקטע זה, אריסטו מדגיש כי חינוך פרטי יכול להיות יעיל יותר מחינוך ציבורי, מכיוון שהוא מותאם לצרכים האישיים, בדומה לטיפול רפואי פרטי. הוא משתמש בדוגמאות להבהרת הנקודה: למשל, אף שייעוץ כללי כמו מנוחה וצום עשוי להועיל לרוב האנשים עם חום, הוא לא בהכרח יתאים לכל אדם. באותו אופן, מאמן אִגרוּף אינו מלמד את כל התלמידים את אותן טכניקות בדיוק, משום שלכל אחד יש כישורים ונסיבות שונים. במילים פשוטות, תשומת לב אישית מאפשרת הנחיה מדויקת ויעילה יותר, ומבטיחה שכל אדם יקבל מה שמתאים לו ביותר.

אריסטו אומר שכאשר מדובר בהנחיית אנשים להתנהגות מוסרית וטובה (כמו חינוך בתחום האתיקה או התפתחות אישית), פעולה ברמה האישית והפרטנית לעיתים קרובות יעילה יותר משיטות רחבות וכלליות. זאת משום שלכל אדם יש צרכים, נסיבות ויכולות ייחודיים. כשם שרופא נותן טיפול שונה בהתאם למחלתו של מטופל או מאמן מתאים את השיטות לכל ספורטאי, גם החינוך או ההכוונה הם יעילים יותר כאשר הם מותאמים אישית לאדם שאליו הם מכוונים. הנחיה פרטית ומותאמת מאפשרת דיוק רב יותר במענה לצרכים הספציפיים של האדם ועוזרת לו למצות את הפוטנציאל שלו.